אין לי כסף מיותר ובכל זאת אני מוכן להמר שאם אתם קוראים את השורות הללו כבר שמעתם את השם אושן וונג, משורר אמריקאי עכשווי שחתום על שני ספרי שירה וספר פרוזה, שדיוקנו מעטר שערי מגזינים רבים וברזומה שלו פרסומים ופרסים נחשבים. אולי אפילו קראתם כמה (וכמה) שירים של וונג ברשתות החברתיות ובפינות שיר.
אסתכן עוד יותר ואהמר שנתקלתם לקראת שבוע הספר לפחות בהמלצת קנייה אחת לספר הטרי מלכת הנשף האחרונה באנטארקטיקה, ובו תרגומי וונג מאת שירה סתיו, בין אם בעיתונות המודפסת (אלעד בר־נוי ואלי הירש ב"ידיעות אחרונות"), ברדיו ("מה שכרוך" עם יובל אביבי ומיה סלע) או בטלוויזיה (עם חברי "מה שכרוך" בתוכנית "סוכן תרבות").
ואולי אתם כאן דווקא בעקבות גבעות הפופקורן שנלעסו בזירה הספרותית הישראלית מאז פרסום רשימת הביקורת של יהודה ויזן ב"הארץ" (יולי 2023), שבה נטען, בין היתר, שאושן וונג אינו בין גדולי המשוררים של העת הזו בארצות הברית, אלא פרוזאיקון בינוני.
רגע, מי זה אושן וונג? וונג, יליד 1988, הוא משורר וסופר אמריקאי. הוא מהגר מווייטנאם, נכדו של חייל אמריקאי, הוא בא ממשפחה קשת יום, הוא הומו, יש לו אבא כושל ונעדר, סבתא מיתולוגית ואימא שדעכה ומתה. הוא כותב על עצמו דרך כל אלה, לעיתים בערבוביה, באופן שנתפס בעיני חלק מהמבקרים כחשוף ואותנטי. חלקם גם יאמרו וירטואוזי.
בשנת 2016 יצא לאור ספר שירת הביכורים של וונג, ״Night "Sky with Exit Wounds. ספר השירה השני שלו, “Time Is a Mother״, יצא לאור בשנת 2022. בין שני אלה התפרסם ב־2019 רומן פרי עטו, ״On Earth We׳re Briefly Gorgeous״, ובעברית "לזמן קצר יש בנו קסם" (תרגום: אסנת הדר, הוצאת מטר, 2022). ובכן, עכשיו, סופסוף, אפשר לנהל פולמוס גם לגבי שירתו של וונג – בעברית.
ד"ר שירה סתיו, מתרגמת מלכת הנשף האחרונה באנטארקטיקה, שוהה מעת לעת בעולם התרגום בלהט ובהשראת טעמה בשירה. כך למשל היא ליקטה ותרגמה לעברית את שירי המשוררת האמריקאית שרון אולדס לאסופה "קרקעית חיינו" (אפיק, 2017).
העניין של סתיו בשירת וונג נוכח מאוד בפרסומיה ברשת החברתית בשנים האחרונות. היא החלה לפרסם בפייסבוק את תרגומיה לשיריו בשנת 2017, ומאז שיתפה עם אלפי חבריה מעל ל־30 תרגומים נוספים, למעשה טיוטות תרגום לשירים בגרסאות ראשוניות אך מגובשות. דרך פרופיל הפייסבוק של סתיו התוודעתי בעצמי לשירתו של וונג לפני מספר שנים.
לצורך כתיבת רשימה זו הנחתי על השולחן אלה לצד אלה את שני ספרי השירה של וונג באנגלית, את טיוטות העבודה של סתיו (ובהן למעלה ממחצית השירים ששולבו בספר) וכמובן את הנוסח העברי הסופי.
מלכת הנשף האחרונה באנטארקטיקה אינה אסופת שירים אלא (כמעט) שני ספרי שירה שלמים. קצת מספרים: הספר משתרע על פני 245 עמודים ומאגד בסך הכול 55 שירים. 54 מהשירים לקוחים משני ספרי השירה שפרסם וונג. הספר נפתח בשיר "לנשק בווייטנאמית", שלא נכלל בשני ספרי המקור. לספר שלושה חלקים: בחלקו הראשון 31 תרגומים לשירים מתוך הספר "שמי לילה ירויים" (2016, “Night Sky with Exit Wounds״). בחלקו השני 23 תרגומים לשירים מתוך הספר "זמן הוא אֵם" (2022, “Time Is a Mother״). בחלקו השלישי אחרית דבר מאת סתיו על שירת וונג.
סדר השירים בתרגום זהה לסדר במקור, למעט שינוי מיקומו של שיר אחד. שמונה שירים בלבד הושמטו משני ספרי המקור (ארבעה מכל אחד): ״Eurydice", ״Ode to Masturbation", “The Smallest Measure״, Daily" Bread״, ״Skinny Dipping", ״Old Glory", "Toy Boat״, “The Punctum״. היה מעניין לראות התמודדות עם האתגרים התרגומיים שמציב השיר "Ode to "Masturbation, דוגמת פסיחה באמצע מילה ליצירת משחק מילים (“art / -iculation), ואת השימוש ב־i (אות I קטנה) לציון "אני", שעשוי להיות מחווה עדינה למשורר האמריקאי א. א. קאמינגס. לאור רוחב היריעה הנדיב ממילא היה ראוי, לטעמי, להגיש לקוראים בעברית צמד ספרים מתורגמים בשלמותם.
מאפיין צורני בולט בשירת וונג היא שימוש מגוון, גם אם לא וירטואוזי על פי רוב, במרחבי הדף שעומד לרשותו. וונג כותב בצמדי טורים (דוגמת "דיוקן עצמי בפצעי ירי", עמ' 40), בשלשות טורים ("יקיצה", עמ' 137), ביישור טורים ימינה ושמאלה לסירוגין ("בניופורט אני מתבונן באבי מניח את לחיו על גבו הרטוב של דולפין שנפלט אל החוף", עמ' 33) ובסידור טורים במיקומים שונים ברחבי הדף ("שיבת אודיסאוס", עמ' 93). אחדים משיריו נכתבים כבלוק טקסט ("שום דבר", עמו 165) ואחרים משלבים כמה מסגנונות העימוד שנמנו נוסף על מבנה בתים מסורתי ("נפלאים להרף עין, על פני האדמה", 66).
הברקה יחידאית בשימוש בשטח הדף באה לידי ביטוי ב"התופת: המעגל השביעי" (עמ' 62), שיר שנכתב בעקבות רצח זוג הומואים בהצתת ביתם בטקסס. השיר כתוב כהערות שוליים ממוספרות בתחתית הדף, ובמרכז הדף ספרות שמפנות אל הערות השוליים, ונדמות לראיות ממוספרות בזירת הרצח. בסאבטקסט של השיר, שמזכיר ניסויים מעולם השירה המושגית, האהבה בין זוגות חד־מיניים נדחקת לשולי החברה.
הסידור המרחבי של הטקסט במגוון צורות השיר מתפקד כ"אצבע מורָה" שמנצחת על תנועת העיניים ומכתיבה את דפוס הקריאה, למשל בדילוג מתיש מצד לצד (ביישור לימין ולשמאל לסירוגין) או בשתי נשימות קצרות והפוגה (בצמדי טורים). כשהטקסט קטוע ומפוזר ברחבי הדף, לעיתים נדמה הדף לבמת תיאטרון תזזיתית שבה הדמויות מגיחות אלינו מהמעמקים. בשיר "שחרית לעיר הבוערת" (עמ' 16) למשל, שמתאר את נפילת סייגון, אנחנו שומעים ברקע רדיו צבאי מנגן שירי חג מולד (מסוגנן במקור כטקסט נטוי כדי להבדילו משאר ההתרחשות בשיר – "אֲנִי חוֹלֵם… אֲנִי חוֹלֵם… / לִשְׁמֹעַ אֶת פַּעֲמוֹנֵי הַמִּזְחָלוֹת בַּשֶּׁלֶג") ובהמולה קצוצת טורים ברחבי הדף – חייל צועד בכיכר, שוטר שולח יד לנרתיק האקדח, ילדים צווחים במשאית צבאית, מפקד המשטרה מוטל מת, טנקים מפילים את החומות, מסוק מפנה קומץ אנשים…
התרגומים, בתורם, רגישים מאוד לאורך הנשימה של המקור ומשרתים את הציוריות התיאטרלית (בסוגריים המרובעים בציטוט להלן הערות לגבי מיקום הטקסט בדף): "[יישור לימין] בַּכִּכָּר לְמַטָּה: נְזִירָה עוֹלָה בָּאֵשׁ, / [אמצע הדף] רָצָה דְּמוּמָה אֶל אֱלֹהֶיהָ – // [צעד קטן ימינה] פִּתְחִי, הוּא אוֹמֵר. / [צעד שמאלה] הִיא פּוֹתַחַת." (שם).
מובאה זו עשויה לספק גם הצצה מרומזת לעמדה התרגומית של סתיו לגבי חירות המתרגמת לסגנן את התרגום ולקבוע את משלבו: הנזירה רצה silently towards" her god״ ואילו בעברית היא רצה "דְּמוּמָה". סתיו יכלה לתאר את אופן הריצה באופן יומיומי יותר, למשל "בְּשֶׁקֶט" או אפילו "בְּחֵרֵשׁ", כפי שהוא במקור.
כשבוחנים את טיוטת התרגום לצד התוצאה הסופית ניכר שעבודת העריכה נעשתה בתיקוני מכחול עדינים. חלק מהתיקונים נועדו להשיג תוצאה נאמנה למקור בבחירת ביטויים ובמיקום מילות מפתח בטור. הנזירה ש"עוֹלָה בָּאֵשׁ" הייתה בטיוטה נזירה "בוערת". זו עריכה חכמה כי היא נותנת חיים בעברית לביטוי “on fire” במקור, ואף מוסיפה במילה "עוֹלָה" נדבך מרומז של קורבן בעל אופן דתי.
תיקוני עריכה אחרים נועדו לקרב את וונג לאוזנו של קורא עברי ולהימנע מנוסח שנשמע "תרגומי". כך למשל, הטור "הטורסו שלךָ, נקוב מפצעי יציאה" (בטיוטת "לנשק בווייטנאמית" בפייסבוק) פורסם לאחר עריכה כ־"הַטּוֹרְסוֹ שֶׁלְּךָ, נְקוּב פִּצְעֵי יֶרִי" ("לנשק בווייטנאמית", עמ' 5).
בחירות תרגומיות בודדות בספר אינן משתוות בעוצמתן למקור: בשיר "דיוקן עצמי בפצעי ירי" (עמ' 40) תרגמה סתיו את קוטל הצמחים "Agent ״Orange, שהוטל על ראשם של תושבי וייטנאם, כ"חָמְרֵי הַדְבָּרָה". חומר זה, אחד ממותגי מלחמת וייטנאם, אחראי לחולי, מוות ומומים מולדים בסדרי גודל בלתי נתפשים. לטעמי היה עדיף להשתמש בתעתיק ״אייג'נט אורנג'״ (שממילא כבר קיים בעברית) וכך לתת לו את המשקל ההיסטורי הראוי בשיר.
ההתמודדות עם כפלי משמעות ומשחקי מילים באנגלית משיגה תוצאות מעורבות. לעיתים נאלצה סתיו לפרוט לפרוטות כפלי משמעות באנגלית, שאין להם מקבילה בעברית. הטור "הָיִיתִי פַּעַם הוֹמוֹ, זֶה מַתִּישׁ. עַכְשָׁו אֲנִי תֵּבַת סִמּוּן בְּטֹפֶס" ("לא חלק", עמ' 152), היה במקור: "I used to be a fag now I'm a checkbox". מניין בא "זֶה מַתִּישׁ"? המילה "fag" היא כינוי מיושן באנגלית להומו וגם לעבודת פרך או למטלה מעייפת. תוצאת התרגום אירונית ונגישה לקורא העברי, ובו זמנית – נעדרת דו־המשמעות של המקור. בהקשר הרחב, טור זו מדגים את מודעותו החמצמצה של וונג לפוליטיקת הזהויות ולתפקידו במשחק. נימה זו גוברת בהמשך השיר (הפרוזאי לפרקים), בעת מפגש עם אישה במסיבה על גג בברוקלין: "אֵיזֶה / מַזָּל יֵשׁ לְךָ! אַתָּה הוֹמוֹ, וְאַתָּה גַּם יָכוֹל לִכְתֹּב עַל מִלְחָמָה / וְכָאֵלֶּה. אֲנִי סְתָם לְבָנָה".
לעיתים ויתרה סתיו לחלוטין על משחקי מילים שנשענים על מבנה השפה האנגלית, כמו בשם השיר Deto(nation)״", שאותו היא תרגמה בפשטות כ"אומת נפץ" (עמ' 83). במקרים אחרים היא עשתה שימוש בסמנטיקה ובמצלול כדי לפצות חלקית על מה שאינו בר תרגום באופן ישיר: ״Say amen. Say "amend תורגם כ־"אמור אמן. אמור תקן" ("נפלאים להרף עין, על פני האדמה", עמ' 66) ואף הוסיפה חריזה שלא קיימת במקור בטור העוקב – "אמור כן. אמור כן" (שם), כדי לכפר על חוסר השלמות המצלולית.
סתיו ויתרה באופן גורף על אחד מהסימנים שבהם עושה וונג שימוש מזדמן כחלק מהתחביר שלו – סימן החיבור "&". סימן זה, שקרוי אמפרסנד, הוא חיבור האותיות של המילה הלטינית "et" ומשמעותו "וגם". בנוסח העברי הוחלף "&" ב־ו' החיבור בשלל מופעיו, לרבות כשוונג שם בפי דוברת בשיר התייחסות ישירה לסימן זה: ״Sometimes I feel like an ampersand״ – "לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִּישָׁה כְּמוֹ ו' הַחִבּוּר" ("הייבּוּן המהגרת", עמ' 22). אף על פי שזו החלטה תרגומית לגיטימית, זהו אובדן קטן, משום ש"&" הוא חלק מהשפה החזותית של הטקסט, ומשום שהשימוש בסימן עשוי לעיתים להיקרא כמטפורה מרומזת למרכיבי הזהות המרובים. אנקדוטה בנושא הלגיטימיות של "&" בעברית: השיר "שופינג" מאת אורלי קורן (נדפס ב"אנתולוגיה לשירה מושגית" עמ' 5, מקום לשירה, 2019) כתוב כולו בסימן "&". בשיר חמישה טורים שבכל אחד מהם בהם שבעה סימני "&" בזה אחר זה.
במבט־על, הפשרות התרגומיות בספר מועטות והתוצאה הסופית עושה חסד למקור. סתיו מפליאה לצייר בעברית את הדימויים החזותיים של וונג, ובהם סצנות כמעט סוריאליסטיות שנכתבו כעניין יומיומי. כך למשל אביו שמחבק דווקא דולפין שנפלט אל החוף: "אֲנִי בֶּן אַחַת־עֶשְׂרֵה רַק הַפַּעַם / כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ לֶאֱסֹף אֶת הַפָּלִיט הָרָטֹב / אֶל זְרוֹעוֹתָיו" ("בניופורט…", עמ' 33) או אביו ואימו (לעתיד) שעומדים להרות אותו בתוך מכתש פצצה בווייטנאם: "צְעִירִים דַּיָּם לְהַאֲמִין שֶׁדָּבָר / לֹא יְשַׁנֶּה אוֹתָם, הֵם פּוֹסְעִים, יַד בְּיָד // אֶל תּוֹךְ מַכְתֵּשׁ הַפְּצָצָה. הַלַּיְלָה מָלֵא / שִׁנַּיִם שְׁחֹרוֹת." ("קרוב יותר לקצה", עמ' 20).
אירועים יומיומיים דוגמת לידה (אמיתית או מטפורית) מצוירים גם בעברית באופן פנטסטי ודיסטופי בצל PTSD ואובדן: "אֱמֹר לָהֶם שֶׁשִּׁמְךָ / נִקְרַם בְּפִיהָ חֲסַר הַשִּׁנַּיִם / שֶׁל אֵשֶׁת מִלְחָמָה. // שֶׁלֹּא נוֹלַדְתָּ / אֶלָּא זָחַלְתָּ, רֹאשׁ תְּחִלָּה – / הַיְשֵׁר אֶל רַעֲבוֹנָם שֶׁל כְּלָבִים." ("ראש תחילה", עמ' 31). ובפרספקטיבה מחודשת אחרי מות האם: "וְאָז נִפְתַּח הַכֹּל. הָאוֹרוֹת בָּעֲרוּ סְבִיבִי אֶל תּוֹךְ אַקְלִים לָבָן / וְהוּנַפְתִּי, רָטֹב, מְגֹאָל בְּדָם, מִתּוֹךְ אִמִּי, אֶל תּוֹךְ הָעוֹלָם, צוֹרֵחַ" ("לא חלק", עמ' 152).
ההיקסמות של סתיו משירת וונג הובילה למפעל תרגום שהוא כמעט "כל כתבי" של המשורר הצעיר. היא מסמנת לקוראיה, בתשוקה רבה, ראשית בפייסבוק וכעת בפורמט ספר שירה – לא רק מה מתרחש עכשיו בעולם השירה האמריקאי, שלעיתים רווי בהייפּ אינפלציוני, אלא בעיקר מה ניחן מנקודת מבטה בערך אמנותי ממשי ואוניברסלי. זו מלאכת מחשבת של תרגום, שמאפשרת להתרשם בדרך בלתי אמצעית מהשירה עצמה.
