הסבון בכה מאוד

"לצורה אין חשיבות, התוכן הוא שמשנה" (עמ' 5) מצהיר לואי־פרדינן סלין בהקדמה לחיבורו זמלוויס: האיש שזעק אמת. אך למרבה הפלא (או דווקא לא), סלין מבצע מהלך סותר מייד לאחר מכן. בניגוד להכרזה ההתחלתית, סיפור המעשה שלפנינו הוא תחבולני וצורני במהותו. זוהי עבודה שהוגשה לצורך קבלת דוקטורט ברפואה שמתחזה למסה בהיסטוריה של הרעיונות, ומתגלה במהרה כנובלה […]

וירדו? וירדו אמיתי?

"אתה ירושלמי?" שאל אותי פעם אחד ממשוררי שפירא התל אביביים שהלב לא יכול להימנע מחיוך מקנא אל מול נוכחותם הנונשלנטית. "אז אתה בטח מכיר את רומן!" "כמובן!" שיקרתי כדי להרגיש בעניינים. הבנתי את ההיגיון מאחורי החיבור שלו. רומן אייזנברג הוא אחד ממשוררי בסרביה, המקבילה הירושלמית והמוצלחת לשפירא. אחרי שהלך, הבטחתי לעצמי להכיר את רומן אייזנברג. […]

דבר המערכת – מעלה 3

בכל פעם שאנחנו מבצעים פעולת חיפוש בגוגל אנחנו עומדים מול הדפדפן הלבן־לכאורה, ומקלידים את שאלותינו אל תוך שורה ריקה. אך בעודנו מחפשים את הדבר שלו אנחנו זקוקים, אנחנו נוטים לשכוח כי הדפדפן אינו לבן והשורה אינה ריקה, ושוכחים שאנחנו נוגעים בממשק בלבד – רחוקים עד אינסוף מן התוכנה. במילים אחרות, אנחנו שוכחים את אי שקיפותו […]

למה לאה?

הרומן איך לאהוב את בתך מסופר מפיה של יואלה, אימה של לאה, אישה בשנות העשרים לחייה. כבר בתחילת הרומן אנו מתוודעים לעובדה המרה שלאה בחרה לנתק את הקשר עם אימה, והיא חיה עם בן זוגה ההולנדי ושתי בנותיהם בעיר חרונינגן שבהולנד. על בן הזוג והבנות מגלה האם רק כתוצאה מתחקיריה, ולא משיחות הטלפון הנדירות עם […]

איך תודעה נולדת מחדש

הרומן הר הקסמים לתומאס מאן – שיצא בעברית בשנה שעברה בתרגום חדש של רחל ליברמן בהוצאת הקיבוץ המאוחד; תרגום שבשונה מהתרגום הקודם, המסורבל של מרדכי אבי שאול, הפך את החוויה התודעתית, הפנימית, שמאן מבקש ליצור לנגישה ובלתי אמצעית הרבה יותר – הרומן הזה הוא קודם כל מעבדה: אנושית, חברתית ופוליטית. בפרק הראשון של ספרו מימזיס, […]

חוש הביקורת

החוש של הביקורת ב־11.6.18 התעוררתי מחלום שבו חברי הסופר יובל יבנה כותב מאמר ספרותי. ראיתי דף לבן ובקצהו העליון את כותרת המשנה של המאמר: פואטיקה פּוּשִׁית. במהלך החלום הנחתי שאולי מדובר בכינוי גנאי לפואטיקת אגו אשר מטרתה העיקרית היא לפלס דרך לתהילה ספרותית על חשבון השלמות האסתטית והיושר האתי באמצעות שימוש כוחני במניפולציות תקשורתיות. כעסתי […]

הביוגרפיה הראשונה של דנטה

למה הקל הוא הקשה? אולי כי רוב הזמן אנחנו לא "קלים" ולא פשוטים. אלא שלעיתים ישנם אנשים המעוררים בנו את היכולת להיות בעלי תום, לא מפוצלים, להאמין במה שפינו מדבר. גם אם מחוות תודה בין משוררים היא מורכבת, הרי בתשתיתה היא מחווה עמוקה של הלל ושבח. את מברכת, ובעודך מברכת את יודעת שאת מסוגלת לכך […]

בשבח הארוס

התמזל מזלו של דוד פרישמן, שכתב את דבר ביקורתו על המשוררים, הסופרים והמבקרים העבריים לפני כמעט מאה שנים, ולא נחשף לפייסבוק של ימינו – זה המשפיע מטובו המלייק והמלקלק על תרבות הביקורת כולה. שם כנראה היו מעלים אותו על מוקד, מלינים על "זירת גלדיאטורים" ועל "האלימות שפושה במעשה הביקורת". אבל אי־אז, בספרו שבעה מכתבים חדשים […]

התרסקות או הארה

SWIM, ספרו החדש של גון בן ארי, הוא רומן שבתוכו מקופלת נבואה. אך האם רומן ונבואה יכולים לדור בכפיפה אחת? גם לנביא וגם לסופר ישנה שליחות, אך זו שליחות שונה. הנביא מחויב לאלוהיו, הסופר לקוראיו. הנביא מקבל מסר רוחני, ועליו להעבירו כפי שהוא. הסופר לוקח את חומרי החיים ומעצב אותם, קוצץ ומערבב אותם, עורך ומגהץ […]

הזר והפרפר, המדען והסופר

במסה "כימאי לשעבר" מתאר פרימו לוי, כימאי וסופר יהודי יליד טורינו שבצפון איטליה, את האופנים שבהם תרם מקצועו הקודם ככימאי ליצירתו הספרותית: "ההרגל לחדור אל החומר, לרצות להבין את הרכבו ומבנהו […] מוליך ל־insight, להרגל מנטלי של קונקרטיות ושל תמציתיות, לשאיפה תמידית לא להיעצר בפני־השטח של הדברים" (עמ' 48). הרגל זה מגדיר במידה רבה את […]