"הענקתי לך את עצמותי / כדי לפסל מהן פסליך"

המפגש עם שירתה של עאידה נסראללה עשוי להותיר בקורא רושם עז ומפתיע לא רק בשל נושאיה המרכזיים, הנוגעים במצבי קיום המלווים את האדם בחיי היום־יום, אלא ובעיקר בשל סגנונה המתאפיין בגודש מופלא של לשון ציורית ההופכת לתו היכר מרכזי בשירים רבים. המשוררת נמנעת משימוש בדיבור פשוט וחסכוני, ומבכרת על פניו את המבע העשיר, הכולל לעיתים […]

צריך לחזור מהנסיגה

חם מאוד בעיר ששוכנת על הים אך אין בה ימאים, וצריך להיזהר שלא להידבק בזיעה או במגיפה המשתוללת. זוהי נקודת הפתיחה של שירי נסיגה, ספר ביכוריה של תמר רפאל. אבל ההֶקשר המקומי או הזמני הוא רק רגעי, ותנועת הנסיגה נעה מהפנים אל החוץ, מהאישי לכללי, מה'אני' ל'אנחנו'. זוהי יצירה שכשמה כן היא, לא מתחייבת, מנסה […]

"עוֹד הַכֹּל יִסְתַּיֵּם / בְּכִי טוֹב / בְּכִי טוֹב / בְּכִי / בְּכִי / בְּכִי רַע"

תיאורים של החוויה הנשית בחברה פטריארכלית מתמקדים לעיתים קרובות בפחד. המשוררת האמריקאית אוליביה גטווד מתארת את ספרה Life of the Party כ״מֶמוּאָר של הפחד שלי״ (The Dial Press, 2019 [תרגום שלי]); והסופרת האמריקאית קריסטן רופניאן הסבירה בריאיון לניו יורקר שסיפורה הוויראלי ״טיפוס של חתולים״ (מאנגלית: קטיה בנוביץ׳) עוסק בחלקו בידיעה שגם גברים שנונים וחכמים עשויים […]

מורה נבוכים: שירה וקרינג' למהפכת החובבים בשירה העכשווית

לילדיי דניאל ויונתן, בני שיחי על קרינג׳ לאחרונה התחוור לי שקיימת זיקה עקרונית בין קרינג׳ לשירה. זה היה רגע זהותי מורכב עבורי כמשורר, שלא לומר מביך. לא הייתי יכול לחשוב על עצמי במונחי קרינג׳ אלמלא נחשפתי למושג הזה לאחרונה, אולי כמו רבים אחרים בישראל. המפגש הראשוני עם המושג היה אמורפי, אבל הפופולריות והטרנדיות שלו לצד […]

נגד הזרם: המהלך הקווירי של ז'וריס־קרל הויסמנס

יש משהו מוזר בנובלה עם הזרם (1882) של הויסמנס, שתורגמה השנה לראשונה לעברית. המוזרות הזו תוקפת את הקורא כבר במפגש עם הדימוי הגרוטסקי שמופיע על כריכת הספר: דמות ענקית לבושת שחורים, סגולה וקירחת, חורצת לשון מחודדת מבין שפתיים ירקרקות כשהיא עומדת במרכזו של נהר צהוב־זרחני שצפים בו סכין ומזלג, שיירי אוכל ומשקה, ספר או עיתון […]

קטלן א'

החל מראשית שנות השמונים ועד שנת 2017 פעלה ברפובליקה הספרותית העברית בריה משונה, יחידה במינה; אמנון נבות שמה. נבות גילם בגופו ובמקלדתו את דמות הסופר־מבקר הטוטלי, שאינו יכול לנוח אל מול שטף הטקסטים המובא לפתחו. הוא ירה חיצי ביקורת שנונים (וארסיים ברובם המוחלט) אל עבר האושיות הספרותיות הבכירות בישראל, ולא חס גם על המקובלים ביותר: […]

הסיפור שלא נגמר

אנחנו פוחדים מהמוות. בין אם במודע ובין אם לאו, אנחנו שואפים לחיים אלמותיים, הישארות הנפש לנצח. לרוב אנחנו פותרים את האמביציה הזאת בינינו לבין עצמנו בדרכים אחרות ונורמטיביות: מביאים לעולם ילדים שימשיכו לשאת את שמנו גם אחרי לכתנו מן העולם הזה, משתייכים לקבוצות דת ותיקות־שנים, כאלו שהאל בהם הוא־הוא רעיון הנצח. קיימות גם הדרכים האומנותיות […]

סוד השעמום הוא לומר הכל

מה אנחנו יודעים על האנשים הקרובים אלינו ביותר, בני זוגנו ובני משפחתנו? אילו סודות הם מסתירים? איזה מין קשר נוצר בין שניים היודעים זה על זה את הנורא מכל, איזו מין אינטימיות ואלימות נוצרות ביניהם? ואיך סוד אפל המוסתר מאיתנו הקוראים על־ידי הדמות המספרת משפיע על תהליך הקריאה שלנו? שאלות אלו ליוו אותי במהלך הקריאה […]

דבר המערכת – מעלה 5

אֶת דבר המערכת של הגיליון החמישי בחרנו להקדיש לדיון בשתי תופעות המעלות בנו תהייה: האם קוראים וכותבים עודם מעוניינים בדיאלוג כלשהו ביניהם? ואם לאו, איזה תפקיד ממלאת הספרות בימים אלו? ככל אומנות, ובוודאי משום שהיא אומנות מילולית, לספרות פונקציה תקשורתית. הסיפור או השיר הם צורות ייחודיות ליצירת תקשורת בציר האורך ובציר הרוחב. הספרות היא דרך […]

הצד החשוך של החיים

השקפתנו על מחלות מגלה משהו עמוק על החברה שלנו. במאה התשע עשרה השחפת נחשבה מחלה רוחנית, ענוגה, שבוערת בגוף כתשוקה. מוות משחפת נתפס כרומנטי, כפואטי, כיאה למשוררים. לעומתה העגבת נתפסה כמחלה מבישה, וולגרית, המעידה על שחיתות מוסרית ומיניות מזוהמת: מוות מעגבת היה עונש ראוי לחיים מופקרים. גילוי האנטיביוטיקה הוריד את המחלות האלה מגדולתן, אך גם […]