גליון

דצמבר 2022

"ואיך נעבור, ללא הגשר?"

פרידה מחווה פנחס כהן

מאת: מיכל גוברין

חוה. הקול המיוחד. קצת צרוד, קצת מאומץ, טעון בדחיפות – אישית, רגשית, תרבותית. זה הצליל הנלווה מיד. קול חי ומהדהד. בשירים. כה רבים. מורכבי צורה ופשוטים, שזורים במקורות, ובוקעים ממקור תהומי ואישי. בעוצמת האומץ השירי לומר. את המוות, ואת חומרי החיים, את השפל שמלא באורה, ואת השבור והמבוזה הנוגה כפנינים באפר. שרמוטה.

קול מלא חיים ותעוזה, כצבעוניות התלבושת. תמיד עם איזה שָאל ססגוני זרוק על כתף, וצעד החלטי קדימה, אותו צעד נחוש, שיכול להתמסר גם להתערסלות של ריקוד, מכיל את עצמו ופורץ. לפעמים לבד, ולפעמים יכולנו למצוא את עצמנו בלב חגיגה, סובבות בריקוד יחד.

קול של אם לבנותיה, החותרת, לבד, לבנות עולם. וכשהיא מדברת בהן, קולה מצועף בדוק אהבה, המזהיר מבעד לדאגה לחובה ולעול. קול של פליאה מעצם החיים האחוזים בה ועוד ועוד מובילים אותה.

חוה. קשר של שנים. עוד בטרם היות. בכתב העת דימוי, הפורץ לעולם שבו עדיין מפרידה חומה בין איברי הספר היהודי. חומה בצורה שמצידה האחד כותבים בודדים ומצידה השני "הרפובליקה הספרותית" המרימה גבה. דימוי שכולו חוה, פוגש אותי בלב דרך מקבילה אל הספר היהודי מתוך הבמה ומתוך כתיבה ספרותית, ובאותה התלהבות של אוונגרד, הנופלת לרוב על אזנים ערלות, לולא אותה במה – עיר מקלט – מציאות או "דימוי". ההליכה המקבילה יחד, בפרסומים, בערבים ספרותיים, בשמות של "כותבים צעירים", שהופכים מהר מאוד לקולות מרכזיים. מפעל של אישה אחת, העוברת איתו מאכסניה לאכסניה, נוסעת עם המערכת, ש"המקום" האמיתי שלה הוא בעצם מכוניתה. וכך הולכים לאיבוד דברים שהוקלטו בשיחה פומבית על רבי נחמן, ולא העליתי אותם על הכתב. ודאי הם עדיין נודדים, יחד עם שבעת הקבצנים, באיזו דרך מסתורית שבה עברה מכוניתה של חוה.

ואז, "כיסופים". חזון יהודי. עכשווי. בינלאומי. מחבר את הנפרדים, הנפגשים כאחים לשבט שגבולותיו טושטשו בשייכויות אחרות, בנרטיבים שונים, באידיאולוגיות – והנה הם, על כל לשונותיהם וארצותיהם, אחיות ואחים לאותם "כיסופים" למולדת שעל הדף.

זכיתי לתמוך ב"כיסופים" בראשיתו, ועד היום ידידיי, הסופרים היהודיים האמריקאים או הצרפתים, מזכירים את בואם לכנס כרגעי שיא ושיח נדירים. רגעים ומפגשים רבים. וביניהם, ההזדמנות שניתנה לנו במושב הפתיחה לחלוק עם אהרון אפלפלד את היותנו מהגרי נצח במקומנו שלנו, יושבי ארעי ועל תנאי, כשהדי השָם והאתמול הם קצה הקרחון של שפתנו. בחלל המיוחד שיצרה חוה בכיסופים אפשר היה לדבר כך, בפה מלא.

קולה המיוחד של חוה, בסערתה, בידידות ובריחוק של פצע שנפער, ללא דעת, בפגיעות כה רבה. זו שנחשפת אולי בצילום הנפלא של עליזה אורבך שבו יושבת חוה בחיק משפחתה – "הבולגרים" – שהגיעו אל חוף המבטחים מתוך השבר. והנה היא שם, גם חוה של הילדות, וגם בת של אימה, וגם גשר בין מי שאיננו עוד ובין עוצמת החיים.

הגשר הנועז הזה, חוה, עם קולה הצרוד מעט, המאומץ והטעון בדחיפות – לחיות – נלקחה מאיתנו.

ואיך נעבור, ללא הגשר? ללא דימוי? ואיך נשמר את הכיסופים?

קולה של חוה, הממשיך ומהדהד, קורא לנו, בקרבה ובפגיעות כה רבה. קורא כאן ועכשיו. וקורא את הכאן והעכשיו, בתעוזה שאיננה מרפה.

תנחומי מעומק הלב לבנותיה, שבהן הייתה חוה כה גאה, לבני המשפחה, ולמשפחת הספרות והשירה.

יהי זכרה ופועלה ברוך.

מיכל גוברין

ירושלים, 15.11.2022

עוד במעלה...

1 מה מצאתי בכיס

1 "עוד מעט אלך ואקח איתי את השתיקות"

1 "תֵאַטְרוֹן הוֹוֶה מֻפְרָע"

1 גילוי דעת

1 מינימום כסף, מקסימום אגו – הטיפים הפואטיים של דוד אבידן

1 התרסקות או הארה

1 מסע שמאני בין תנוכים מְשֻושּים וקשקשים בשרניים

1 הזר והפרפר, המדען והסופר

1 ההיקסמות או התוגה על מה שיש

1 המלצת שבוע הספר – פניה חזן

1 דבר המערכת – מעלה 4

1 בין רומן ליומן

1 צריך לחזור מהנסיגה

1 לפעמים הבלחה כבדה חולפת כתאווה

1 לשון נופל על לשון

1 דבר המערכת – מעלה 10

1 דמיון הוא התשובה

1 בשבח הארוס

1 עוד סיפור אחד

1 על קרקע המציאות גדלות הבדיות הכי טובות

1 חד אבל לא משמעי

1 השבר מתוך האיחוי – השיבה לפנגיאה

1 "אם העולם הזה נראה לכם רע, אתם צריכים לראות חלק מהאחרים"

1 דבר המערכת – מעלה 9

1 דברי פרידה

1 "הענקתי לך את עצמותי / כדי לפסל מהן פסליך"

1 בין as if ל־hollow center

1 הסיפור שלא נגמר

1 גם זו קריאה באודיסאה

1 והלבן היום לבן מאוד קצת אדום

1 בקצה השיר ישן איש

1 ״עשית אקזיט, לך זקוף״

1 אני הכי עצמי כשאני מבזיקה בחופזה

1 שיעור בהגנה עצמית

1 דלות ושירה

1 צָפוּן בָּרֵךְ | חובה להשוות

1 דבר המערכת – מעלה 8

1 שבריריות החלום

1 להוציא חלום לאור

1 למה לאה?

1 תיאטרון הבובות של הנפש

1 שוב Imagine? אולי אפשר לעשות יותר

1 חוש הביקורת

1 חיים שראוי לספרם

1 כותב המערבונים העברי הראשון

1 המלצת שבוע הספר – יורם עשת

1 צָפוּן בָּרֵךְ | להתבונן במקום מבעד לזמן

1 בְּבַקָּשָׁה, שֶׁאֶהְיֶה הַכְּלַבְלָבָה שֶׁלֹּא רְצִיתֶם לָקַחַת

1 דבר המערכת – מעלה 11

1 תועלת לנפש אומללה ודחויה

1 צָפוּן בָּרֵךְ | דמעה נופלת על מכתב לא מוחקים

1 בַּפְּסָגוֹת הֵיטַבְתִּי לִשְׁכֹּחַ יוֹרְדֵי גַּיְא וּמִדְבָּר

1 מועכת את גבולות הדאחקה

1 עולם חדש מופלא

1 לטמון בין הצורים את חמד הצורות

1 טעמו המר של הזיכרון

1 "איזה סקסאפיל יש למשוררים זקנים?" על שלוש אסופות של שירת זקנה

1 "האם צריך כאן איזה שיר, ועוד ביידיש?": על תרגום היהודית לישראלית

1 גשם על הקבר

1 איך לכתוב תחת צל

1 כזב ובדיון

1 צָפוּן בָּרֵךְ | ספר הוא בית הוא עריסה

1 מלכת הדרמה – כיצד לקבל ביקורת שלילית

1 גלות מזהרת

1 החוש השישי

1 הביוגרפיה הראשונה של דנטה

1 הדרים, שחרורים וקרב בולבולים

1 על העיוורון

1 מלחמת הגרילה של סמי ברדוגו נגד רפובליקת הספרים העבריים

1 כך החל סבא לכתוב

1 צפון ברך | בפונט אהרוני

1 אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות

1 סוד השעמום הוא לומר הכל

1 מזרח תיכון חדש?

1 כמה מילים אחרי הלוויה של מאיר ויזלטיר

1 פס האטה

1 בדרך לגן עדן עוברים בחלל

1 דבר המערכת – מעלה 6

1 איך הפסקתי לצקצק והתחלתי לאהוב: על ביקורת ספרים בטיקטוק

1 מכתב מן העורף

1 וירדו? וירדו אמיתי?

1 כולנו יצאנו משולי האדרת של גוגול

1 לא הספר שאנחנו צריכים, הספר שמגיע לנו

1 המלצת שבוע הספר – אמיר אשל

1 “התכירני אבא?״ על מקומו של הרומן צל ידו ביצירת חיים באר

1 ארנב־ליצן, או: מסה בעקבות לא ממואר מאת מוטי פוגל