יש תקופות בחיים שבהן מיומנות קריאה מפותחת פוגשת ריכוז שעודנו בשיאו וטעם גמיש מספיק. שלושת אלה יחד מאפשרים לקרוא ספרות ״גדולה״ שיוצרת בסיס תרבותי־ספרותי לעתיד. עם השתנות העיתים, הטעמים והיכולות, מוקד הקריאה משתנה, גם אם ההערכה לספרות טובה נותרה בעינה. במציאות שבה רוב הקריאה היא של ספרות קלה, דווקא הספרות הזו טעונה תשומת לב מחשבה והשקעה. הרומן שיעורים בכימיה הוא דוגמא לספרות שתובעת תשומת לב כזו ולאיזון המייצר ספרות קלה בעלת ערך. הכתיבה נעימה, הנושא רלוונטי, השיאים הרגשיים מזומנים, וכל זאת מבלי להתפשר על תוכן ועל משמעות.
גיבורת הרומן, אליזבת זוט, הייתה יכולה בקלות להפוך דמות קריקטורית: מדענית־אישה שהיא גם אם חד־ הורית וגם בעלת קשיי הסתגלות חברתית, המפלסת לה דרך במעבדה שוביניסטית ועוינת בארצות הברית של שנות השישים. סיפורה של דמות כזו כמעט מבקש להפוך לקומדיה או גרוטסקה. זוט מתאהבת בכימאי עמית, ולאחר מותו נענשת בסילוק מהמעבדה ומאבדת את דרכה. היא מוצאת עבודה בתוכנית טלוויזיה שבה המפיקים רוצים שתלמד בישול ומלמדת דווקא כימיה ופמיניזם, ולמרות זאת הטובים מנצחים בסוף. כל אלה, כמו המידע הנוסף הנמסר לקוראים שמחברת הספר היא פרסומאית שזהו ספרה הראשון, לכאורה אינם מבטיחים טובות. אולם למרות כל אלה, ובאורח פלא, הספר מלהטט בהצלחה בין ההיסטוריה להווה, בין הריאלי והסוריאליסטי, בין מסרים פמיניסטיים וחברתיים ״נכונים״ לבין קלות דעת מענגת, ומציע מרקחת מרנינה המורכבת מדמויות מכמירות לב, משכנעות וראויות לאהבה – לא כל שכן לקריאה.
