Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility
חדש! מרץ 2024

גליון

מתוך המחברות

תיאודור רות'קה. מאנגלית: יהודה ויזן

מאת: יהודה ויזן

יש לי חיבה גדולה לאפוריזמים של משוררים, ולמעלה מכך, למחברות שבהן תיעד המשורר את מחשבותיו הגולמיות מבלי לתת על כך דין וחשבון, מבלי להתחשב בקהל כלשהו ומבלי לנסות להעמיד תזה, שיטה או משהו שלם.

מאנגלית: יהודה ויזן

 

◆ אפשר לשפוט תקופה על פי איכות כישלונותיה.

◆ כמו תמיד, יש יותר זבל מפחים.

◆ הלוואי שהיו לי הכוחות לאהוב את כולכם.

◆ אני מאמין, אפילו מתוך שינה.

◆ שאפתנות היא סוג של שיגעון.

◆ הבשר משלם את המחיר על תעוזת הנפש.

◆ כולנו משתוקקים לחבר יצירת מופת משמימה שכולם מעמידים פנים שקראו.

◆ אני מסוגל להפוך לציפור, אך איני מסוגל לכתוב סיפור.

◆ המעשה השירי נותר, עבורי, מסתורי יותר מן המשגל.

◆ אני מדוכא. הלוואי שהייתי אוהב את הנרי ג'יימס.

◆ מדי שנה החיפוש שלי אחר אדם דגול, אפילו אדם כשיר, נעשה ממושך ונואש יותר ויותר.

◆ בכל הנוגע לשירה, איננו יכולים לומר אלא חצאי אמיתות.

◆ הוראת השירה מצריכה קנאות.

◆ שירה, כמו אלוהים, היא הנושא של יותר מדי שיחות שמקיימים מוחות לא נבונים.

◆ המרצה אמור לדעת. איני משתייך לזן הזה.

◆ האגו הספרותי הוא אחד המנגנונים העדינים ביותר המוכרים לאדם.

◆ שירה היא המבחן הגדול של המבקר; לכן הוא בדרך כלל חושש להתייצב מולה.

◆ מבקרים רוצים לדבר על דברים שאתה אמור לדעת באופן אינסטינקטיבי.

◆ אני אוהב אנשים שאפתניים. לעיתים נדירות הם אינטליגנטים.

◆ אגדיר זאת כך: אני מתעב כלבים, אך מעריץ זאבים.

◆ אני מתחיל לחשוב כמו סופר. האם זהו המוות?

◆ בשירה אין קוראים מזדמנים.

◆ "אבל קריאת שירה היא צורך טבעי, כמו לאכול ארוחת בוקר." אבוי, יש מי שמדמים זאת לצרכים טבעיים אחרים.

◆ הצורה מגלמת את האבא: אומרת לכם מה אתם רשאים ומה אינכם רשאים לעשות.

◆ כל צורה, אפילו הצורות הכבירות שהמסורת קידשה, יכולה להפוך למלכודת.

◆ משלמים לי כדי להזכיר לכם מה אתם.

◆ כתיבת שירה (המלאכה) לא ניתנת ללימוד, אך אפשר לרמוז עליה.

◆ כי שירה, יקיריי,

אינה דברים שאנשים אחרים אמרו או חשבו

גם לא מה שאתם חושבים.

◆ המשורר הצעיר חש בקרבו כוחות שרחוקים מלהיות מובעים: הוא מבקש שיכבדו אותו בשל דחפיו ולא בשל ביצועיו.

◆ אני ממליץ לך לפנות, בעצמך ותכף ומיד, למשוררים שקרובים לגילך. אחדים מהם עשויים לשקף את בלבולך ומבוכתך – הנח להם להיוותר בני בלי שם – קרא בהם בתשוקה ובביקורתיות.

◆ לחדור להלך המחשבה של בני דורך  –  זוהי בלא ספק אחת ממשימותיו של האמן.

◆ אנרגיה היא נשמת השירה. שפה פעילה נפיצה.

◆ לעשות את השורה עצמה למעניינת – מן ההיבט התחבירי – זו הבעיה.

◆ פרדוקס: מספר האנשים שיודעים מהו שיר, גדול ממספר האנשים שיודעים מהי שורה.

◆ סימן ההיכר של המשורר האמיתי: הוא לעולם מחדש את עצמו.

◆ השיר, אפילו זמן קצר לאחר כתיבתו, כבר לא נדמה יותר כנס; ואילו בטרם כתיבתו, הוא נדמה כדבר מה המצוי אף מעבר ליכולתם של האלים.

◆ לאדם רב־פנים יש הרבה מקצבים.

◆ אתה מוכרח להאמין ששיר הוא דבר קדוש – כלומר, שיר טוב.

◆ הזכר לעצמך פעם נוספת את קדושתה המוחלטת של משימתך.

◆ אני המום מיופיו של אי־הסדר שבשירה, מבתוליותן הנצחית של המילים.

◆ אני חושב כמו שאני מריח.

◆ אני יותר ממה שעורי מאפשר.

◆ ההערצה החשאית שאנו חשים כלפי כל דבר שמבוצע היטב – אפילו רצח.

◆ כל תגלית מייצרת את הכאוס שלה.

◆ שיר: ניצחון נוסף על הכאוס.

◆ מילוליות היא הנשק של השטן.

◆ כמעט כל השפה היא מטאפורה מתה.

◆ משורר נמדד, בין היתר, לפי ההשפעות שהוא מצליח להתנגד להן.

◆ לחירות יש את העריצים שלה – אפילו בשירה.

◆ מה אני, ג'יגולו רוחני?

◆ אני משורר: אני תמיד רעב.

◆ המילים שוחקות אותי.

◆ היום ארצה על בלבול. אני לגמרי בעדו.

◆ אם אינכם יכולים לעמוד בקצב, חזרו לאחור.

◆   ◆   ◆

יש לי חיבה גדולה לאפוריזמים של משוררים, ולמעלה מכך, למחברות שבהן תיעד המשורר את מחשבותיו הגולמיות מבלי לתת על כך דין וחשבון, מבלי להתחשב בקהל כלשהו ומבלי לנסות להעמיד תזה, שיטה או משהו שלם. מחברות שכאלה מאפשרות לנו להתוודע אינטימית לא רק להלך הרוח ולמחשבותיו השונות של המשורר (ויהא נושאן אשר יהא, הוא תמיד גם שירה), אלא גם למנגנון הייחודי של השכל המשוררי ("אני חושב כמו שאני מריח"), המתחיל כמעט תמיד מן המסקנה, או ההבחנה, ההבזקית (ובדרך כלל מסתפק בה) – כמעין אצן שקו הזינוק שלו הוא גם קו הסיום (וזאת בשונה למשל מהוגים, חוקרים או מבקרים ש"רוצים לדבר על דברים שאתה אמור לדעת באופן אינסטינקטיבי").

 

תיאודור רות'קה (Roethke, 1908–1963), היה משורר ומבקר ספרות, מבכירי המשוררים האמריקאים במאה ה־20. שירתו, כמו גם כתיבתו העיונית על שירה, טרם זכו למקומם הראוי על מדף הספרים העברי. לפי שעה הופיעו בעברית שירים אחדים פרי עטו (בתרגומם של משה דור, אשר רייך, גיורא לשם, יעל גלוברמן ואחרים) וכן הספרון הצנום "ילד על גג חממה" ובו שמונה־עשר שירים בתרגום צביקה יעקובי (עקד, 1995). בגיליון 48 של כתב העת "הליקון" (2002) הופיע מבחר קצר ממחברותיו של רות'קה, תחת הכותרת "עצות למשורר צעיר" בתרגומה של סבינה מסג. שיר נוסף שלו, קטן ונוגע ללב, נכלל באסופת תרגומי "שירים של אחרים" ("עכשיו", 2016):

אקדמאי

 

הַסְּטָטוֹסְקוֹפּ מְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרָה אֲסוֹנִית:

סָבִיר לְהָנִיחַ שֶׁתִּחְיֶה עוֹד שָׁנִים,

עִם מְטַפֶּלֶת צְמוּדָה וּבְצַעַד כּוֹשֵׁל

כְּשֶׁסִּגְנוֹן כְּתִיבָתְךָ הוֹלֵךְ וּמִתְרַשֵּׁל

מִתְרַשֵּׁל

וְהוֹלֵךְ.

 

* האפוריזמים שלעיל לוקטו באופן אקראי למדי מתוך: Straw for the Fire: From the Notebooks of Theodore Roethke.

עוד במעלה...

לא לספר סיפור

איך הפסקתי לצקצק והתחלתי לאהוב: על ביקורת ספרים בטיקטוק

לכל שיר יש תולדות חיים

הסבון בכה מאוד

"עוד מעט אלך ואקח איתי את השתיקות"

"עוֹד הַכֹּל יִסְתַּיֵּם / בְּכִי טוֹב / בְּכִי טוֹב / בְּכִי / בְּכִי / בְּכִי רַע"

פס האטה

חד אבל לא משמעי

על העיוורון

מלכת הדרמה – כיצד לקבל ביקורת שלילית

גלות מזהרת

“התכירני אבא?״ על מקומו של הרומן צל ידו ביצירת חיים באר

הסיפור שלא נגמר

צָפוּן בָּרֵךְ | להתבונן במקום מבעד לזמן

דבר המערכת – מעלה 8

למה לאה?

חיינו כמו פרחים בצל מנוף

איך נשיר: שירה ופרוזה כשני אופנים של מסירת עדות

ילד עם אבא

דבר המערכת – מעלה 4

"אנחנו / צריכים מלחמה להשכיח את המלחמה / בעצמנו"

המלצת שבוע הספר – יואב רייס

אגרוף מונף כלפי מטה

קרקעיתה השקופה של הנפש

שה האלוהים

"נוֹלַדְתִּי בְּהַצָּגַת חֲצוֹת"

וריאציות אנקוויסט

מכתב מן העורף

דילטנטיות שלא בעיתה

מה מצאתי בכיס

דבר המערכת – מעלה 10

צָפוּן בָּרֵךְ | ספר הוא בית הוא עריסה

כאוס ירוק: "הגרסה המודרנית לגיהינום היא היעדר תכלית"

גילוי דעת

פינוק בשירה הישראלית

נגד הזרם: המהלך הקווירי של ז'וריס־קרל הויסמנס

שוב Imagine? אולי אפשר לעשות יותר

לפורר את האחיזה

המלצת שבוע הספר – אמיר אשל

דבר מערכת – מעלה 13

הביוגרפיה הראשונה של דנטה

על הכמיהה היסודית ביותר: גאולה

הזהו אדם?

שבריריות החלום

הטיפולוגיה של הספרות העברית

אמילי של זנדבנק

צעד בן אלפי־מילין

"ואיך נעבור, ללא הגשר?"

דבר המערכת – מעלה 3

לא הספר שאנחנו צריכים, הספר שמגיע לנו

גם זו קריאה באודיסאה

תסבוב לא תישן

קונספטואליות וגותיקה

לראות את הדברים באינסופיותם

מינימום כסף, מקסימום אגו – הטיפים הפואטיים של דוד אבידן

מקהלה סודית

צָפוּן בָּרֵךְ | השירה כצֵיד החד־פעמי

האם ביקורת הספרות היא כל־עיקר אפשרית?

אסתטיקה של פצע

"האם צריך כאן איזה שיר, ועוד ביידיש?": על תרגום היהודית לישראלית

מכניקת השבר

ארנב־ליצן, או: מסה בעקבות לא ממואר מאת מוטי פוגל

ההיקסמות או התוגה על מה שיש

מזרח תיכון חדש?

אסתטיקה של הפצע

"איזה סקסאפיל יש למשוררים זקנים?" על שלוש אסופות של שירת זקנה

א. א. מילן / מסמכים סודיים

קטלן א'

אנטי־מחיקון: על שירי המחיקה של אלכס בן־ארי ב"מים מים"

והלבן היום לבן מאוד קצת אדום

שהכל נברא בלשון

במקום בו עמדת נשאר רק אוויר

המלצת שבוע הספר – שי פורסטנברג

"הענקתי לך את עצמותי / כדי לפסל מהן פסליך"

אומרים לנו שיש סקס אחר

בְּבַקָּשָׁה, שֶׁאֶהְיֶה הַכְּלַבְלָבָה שֶׁלֹּא רְצִיתֶם לָקַחַת

הסימנים הכחולים של השפה

דבר המערכת – מעלה 11

איך לספר סיפור

צָפוּן בָּרֵךְ | צליל של נייר ישן

וזרח השמש

"הַיָּרֵחַ מְלַמֵּד תַּנָ"ךְ" – מסה על שירת זלדה

תריסים קדושים – היומיומי הוא הנשגב

כשהפחד למות הוא הפחד לחיות

"דבר אנושי אינו זר לי", האומנם?

דלות ושירה

בקצה השיר ישן איש

להוציא חלום לאור

תועלת לנפש אומללה ודחויה

לֹא נַחְתִּים שָׁעוֹן כִּי אֵין שָׁעוֹת

חשיפה לצפון

המלצת שבוע הספר – שרון שקרג׳י

כזב ובדיון

מלחמת הגרילה של סמי ברדוגו נגד רפובליקת הספרים העבריים

דמיון הוא התשובה

השבר מתוך האיחוי – השיבה לפנגיאה

טעמו המר של הזיכרון

מות החתול ותחיית האנושיות

עוד אחר צהריים ספרותי