Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility
חדש! מרץ 2024

גליון

המלצת שבוע הספר – יואב רייס

דז׳ונה בארנס | חורשלילה | מאנגלית: גיורא לשם | כרמל, 2004 | 204 עמודים

No data was found

מי מאיתנו לא חווה משברים ושיברונות לב – החיים סיפקו לנו שלל מצבים כאלו, ובכל פעם שחיפשתי מקור להשראה ולהעצמה מצאתי איכשהו שוב את הספר בידיי.

איני זוכר כיצד הגיע אליי עותק של הספר באנגלית – הייתי נער מרעננה לפני הגיוס – אבל אני בהחלט זוכר את ההשפעה של הספר עליי. למען האמת די נאבקתי עם השפה העשירה, הפתלתלה והחמקמקה של דז׳ונה בארנס, נוסף על שלל הדמויות הססגוניות, אבל כשסיימתי את הקריאה היה לי ברור שקראתי רומן בעל משמעות עמוקה.
בארנס הייתה חלק מקבוצה של אמריקאים (גרטרוד שטיין, ארנסט המינגווי, הנרי מילר, עזרא פאונד, אליס ב׳ טוקלס ועוד) שהיגרו לפריז בתחילת המאה ה־20, ושם המציאו את עצמם מחדש וגם עיצבו תת־תרבות של חיי בוהמה ושל סלונים ספרותיים, ששלטו באותה התקופה. כל אחת ואחד מהם הלך עם האמת הפנימית, והם אפשרו מרחב לחיפוש העצמי שדיבר אליי כל כך, בקורטוב קוסמופוליטיות מרהיבה. גם לברלין וללונדון ולערים נוספות ברחבי אירופה הגיעו שלל טיפוסים מרחבי העולם שקבעו בהן את מושבם, ואף הם היו כור היתוך של תקופה מרתקת באירופה – וגם אני חיפשתי הגדרה, שיוך וקבלה.
הספר מתנהל בין וינה, ברלין וכמובן פריז – דקדנס, סלונים ומועדונים ספרותיים, זהויות מיניות, קרקסים ועיר האורות, בעיקר באזור שסמוך לכנסיית סן סולפיס.
גם אני רציתי להיות חלק מהם, ודרך הספר הרגשתי כך. תחושת הזרות הייתה חלק ממני בשנים ההן, ורציתי כל כך להיות במקום אחר, להמציא את עצמי מחדש, למצוא קבוצת הזדהות שבא אוכל לחוש באמת מי אני. הספר הזה הגיע אליי בדיוק בזמן.

מי מאיתנו לא חווה משברים ושיברונות לב – החיים סיפקו לנו שלל מצבים כאלו, ובכל פעם שחיפשתי מקור להשראה ולהעצמה מצאתי איכשהו שוב את הספר בידיי. כל אחת מהדמויות רצתה להרגיש נאהבת, נחוצה ומקובלת. הם יצרו חבורה שתגן עליהם מן החוץ ותהיה מקור כוח עבור כל אחד ואחת מהם. וגם אני חיפשתי את כל אלה ומצאתי.
כעבור שנים יצאה המהדורה העברית של הספר בתרגום נהדר של גיורא לשם זכרונו לברכה. חזרתי לקרוא בספר כמה וכמה פעמים, ובכל פעם גיליתי תובנות נוספות.

 

עוד במעלה...

"עוד מעט אלך ואקח איתי את השתיקות"

לחייך כמו אמריקאית

המלצת שבוע הספר – פניה חזן

על הראייה

הזר והפרפר, המדען והסופר

חיים שראוי לספרם

אומנות או נמות

תריסים קדושים – היומיומי הוא הנשגב

העובדה הפשוטה, החותכת

טרמפיסט בגלקסיה בלי מדריך

כמה מילים אחרי הלוויה של מאיר ויזלטיר

למה לאה?

השלג נתלה על קולב העצים

"אני זה הברזל. ברזל לא יכול להכות את עצמו"

מפלי מים שקפאו

אני הכי עצמי כשאני מבזיקה בחופזה

להוציא חלום לאור

״עשית אקזיט, לך זקוף״

מינימום כסף, מקסימום אגו – הטיפים הפואטיים של דוד אבידן

לשון נופל על לשון

שדים באים בעקבות העוני

התרסקות או הארה

הסימנים הכחולים של השפה

לחזור אל השקול

דבר המערכת – מעלה 10

גם המשיח קונה ליפסטיק לאימא שלו?

צָפוּן בָּרֵךְ | השירה כצֵיד החד־פעמי

צריך לחזור מהנסיגה

צָפוּן בָּרֵךְ | "באיזה אופן יכול ספר להיות אינסופי"

קנה־נשימה

פה ובמקום אחר

נגד הזרם: המהלך הקווירי של ז'וריס־קרל הויסמנס

אמונה בקריאה, קריאה באמונה

מסע שמאני בין תנוכים מְשֻושּים וקשקשים בשרניים

וריאציות אנקוויסט

דבר המערכת – מעלה 7

מעבר לסטיגמה

על היפה והנכון

רומנים מטופשים שכותבות נשים

ומה אם פשוט נבטל את המפלגות? סימון וייל נגד התנועות הפוליטיות והחשיבה הסקטוריאלית

תלישות בעולם נטול בית

איך תודעה נולדת מחדש

מה מצאתי בכיס

שבריריות החלום

"תֵאַטְרוֹן הוֹוֶה מֻפְרָע"

הספר הלא פשוט

אלו שרואים, אלו שרואים כאשר מראים להם ואלו שאינם רואים

המלצת שבוע הספר – יואב רייס

בְּבַקָּשָׁה, שֶׁאֶהְיֶה הַכְּלַבְלָבָה שֶׁלֹּא רְצִיתֶם לָקַחַת

טעמו המר של הזיכרון

כולנו יצאנו משולי האדרת של גוגול

הזהו אדם?

דבר המערכת – מעלה 5

"הענקתי לך את עצמותי / כדי לפסל מהן פסליך"

על קרקע המציאות גדלות הבדיות הכי טובות

לראות את הדברים באינסופיותם

במקום בו עמדת נשאר רק אוויר

מים אחרים באותם הנהרות

דבר המערכת – מעלה 4

על העיוורון

טלטול הפעמון

תמציות רישום

"דבר אנושי אינו זר לי", האומנם?

צָפוּן בָּרֵךְ | צליל של נייר ישן

להגנת הסוגה הבזויה

הצד החשוך של החיים

איך הפסקתי לצקצק והתחלתי לאהוב: על ביקורת ספרים בטיקטוק

לטמון בין הצורים את חמד הצורות

מקהלה סודית

מתוך המחברות

איך לספר סיפור

כאוס ירוק: "הגרסה המודרנית לגיהינום היא היעדר תכלית"

איך לכתוב על הפוליטי?

גשם על הקבר

המסע אל השינה

עגלת תינוק ריקה סובבת עיר

תועלת לנפש אומללה ודחויה

כך החל סבא לכתוב

נקב־הצצה

“התכירני אבא?״ על מקומו של הרומן צל ידו ביצירת חיים באר

דבר המערכת – מעלה 9

חוה האחת בקינתה אל האהוב החצוי

בקצה השיר ישן איש

הסבון בכה מאוד

דלות ושירה

אנטי־מחיקון: על שירי המחיקה של אלכס בן־ארי ב"מים מים"

תיאטרון הבובות של הנפש

טקסטים שיש להם צורה של תבונה

דיווח מתוך התרחשות

מורה נבוכים: שירה וקרינג' למהפכת החובבים בשירה העכשווית

וזרח השמש

האמונה כקונפליקט

אמילי של זנדבנק

מלחמת הגרילה של סמי ברדוגו נגד רפובליקת הספרים העבריים

אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות

צָפוּן בָּרֵךְ | דמעה נופלת על מכתב לא מוחקים

בין רומן ליומן

צָפוּן בָּרֵךְ | ספר הוא בית הוא עריסה

שה האלוהים