מהו המקום שלך

נקודת המוצא של כל החזיונות בחושך, ספרה השני של המשוררת, המחזאית והבמאית עמית זרקא, הוא מקום. מקום הוא המקום שבדרך כלל אנחנו מוצאים את עצמנו אחרי שורה של פעולות או אחרי סדרה של אירועים בחיים, טראומתיים לעיתים, המביאים אותנו אליו. זרקא מדברת על החלל או המרחב שנקרא ״איבוד״. המקום שבו אנחנו אבודים, חשים היעלמות, מחוקים. […]

תסבוב לא תישן

איה אליה היא עיתונאית ובמאית הסרט "דפיקה בדלת", שעוסק בשכול דרך עיני המבשרים. היא אחותו של איתמר אליה, שנהרג באסון השייטת בלבנון בשנת 1997. גופתו נותרה בשטח והוחזרה לאחר עשרה חודשים בעסקת שבויים. היא אתה עכשיו הוא ספרה הראשון. בשירים קצובים וחותכים משרטטת אליה בספר ביכוריה בולען שנפער ושאב אליו אהבה, ותשוקה וחיים ובעיקר גופה […]

וריאציות אנקוויסט

הקריאה ברביעיית מיתרים, הרומן החדש של הסופרת ההולנדית המוערכת אנה אנקוויסט, הייתה שונה מהקריאה בספריה הקודמים. ההווה שלתוכו הספר יצא לאור בעברית, הרווי לחימה ושכול, דחוס כל כך ואינו מותיר כמעט שום מרווח למשהו אחר. כתיבה כמו של אנקוויסט, שעוסקת בהרחבה בחוויית האובדן, לאסוננו, משתלבת היטב בימי הדמים האלה. אך השינוי אינו נעוץ רק במציאות […]

לחייך כמו אמריקאית

חודש אחרי 7 באוקטובר, פרסמה המשוררת אורית גידלי פוסט מצמרר בפייסבוק. ביום הטבח גידלי שהתה באוניברסיטת איווה, במסגרת מלגת פולברייט שקיבלה להשתתפות בתוכנית הכתיבה הבינלאומית. בפוסט שכתבה, היא שיתפה באריכות כיצד בימים שלאחר הטבח, הודיעו לה חבריה לתוכנית שהם אינם יכולים להמשיך להפריד בינה לבין המדינה שלה. התוצאה הייתה חרם כמעט כולל. מלבד אחת, כל […]

צָפוּן בָּרֵךְ | חובה להשוות

יש לי עניין בתצלומי דגלים. מאז ומתמיד היה לי. מעניין אותי כיצד כרוכים זה בזה האתי והאסתטי כפי שאפשר ללמוד מתוך התבוננות בתצלום. מופעו של דגל בתצלום תמיד יעיד על אירוע כלשהו, ערך כלשהו, אתיקה כלשהי, מוטיבציה כלשהי. לפחות של האוחז בדגל. מעצם מופעו (אני דגל של… אני מייצג את… אני סמל ל…).  דגל ממילא […]

"אם העולם הזה נראה לכם רע, אתם צריכים לראות חלק מהאחרים"

תרגם: אילאור פורת ״פן משונה ברעיונות הנדירים והיוצאים מן הכלל שמתמיהים אותי באדרתם המיסטית הוא – איך לומר זאת – המובן מאליו. אני מתכוון, ברגע שרעיון הגיח או הופיע או נולד – תהיה אשר תהיה הדרך שמגיעים בה רעיונות חדשים לקיום — אומר הסופר לעצמו, 'כמובן. מדוע לא הבנתי זאת לפני שנים?'. אך שימו לב […]

מה עושים גברים במלחמות?

״הוא לא יודע שהפרחים זה הדבר הכי חשוב בעולם" – במשפט הזה, שמופיע לקראת סיום הנובלה "מעשים לא טהורים" (עמ' 121) מאת פייר פאולו פזוליני, מצטט פאולו, המספר, את מילותיה של שכנתו בכפר שמתלוננת על בעלה, שהשתין על הפרחים בגינה. אולם בעיניי הוא מגלם בקליפת אגוז את מה שפזוליני מנסה לעשות בשתי הנובלות שתרגם עתה […]

״המזל הוא לפעמים שותף מופלא לפשע״

האם הגורל מתחיל במקום שבחירתו של האדם מסתיימת? בספרו “החכמה והגורל״, מוריס מטרלינק מציג שני מודלים להתייחסות האדם לגורל. חפץ הנסחף בזרם הנהר מסמל את ההיכנעות הטוטאלית של האדם לגורל ואילו האי, אשר הגלים שוטפים אותו ואז נסוגים, מסמל את יכולת האדם לשאת ולתת עימו. האי כ״נקודה קבועה״ בחלל משקף את ה״חלק הרוחני״ ה״כל יכול״ […]

להגנת הסוגה הבזויה

בדבר המערכת של הגיליון האחד עשר של מעלה נדונה הנוכחות הבולטת של נשים בשדה הספרות – כקוראות, כותבות, מתרגמות, עורכות ומוציאות לאור. צוינה גם הבולטות של הסוגה הרומנטית, המתקיימת בנבדל משאר השדה הספרותי, ולמעשה לא רק בנבדל מהשדה הספרותי אלא גם בניגוד לו. היא זוכה לזלזול מצד כלל השדה כסוגה נחותה, לא איכותית, המונעת משיקולים […]

"תֵאַטְרוֹן הוֹוֶה מֻפְרָע"

אפוקליפסה עכשיו בשירה הננופואטית של "כֶּלֶב צַעַר" ליובל גלעד יובל גלעד הוא מהמשוררים הישראלים המעטים ששומרים על דומיננטה ננופואטית על פני רוב שנות יצירתם. כֶּלֶב צַעַר, ספרו החמישי, הוא פיתוח והמשך של מאפיין זה ואף של נושאים מרכזיים נוספים בשירתו. המינימליזם הננופואטי משרת מטרה אסתטית מורכבת: לסתת שיר יהלומי קטן יחסית, ובו זמנית לדון בסוגיות […]