Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility
חדש! מרץ 2024

מן הקול אל ההד

אסופת המאמרים שמכונסת בספר ההד המזרחי במרכז הישראלי מעוררת עניין שחורג מגבולות האקדמיה בשל הנושא שעומד במרכזה: מזרחים ומזרחיוּת בישראל. אין ספק שהתהליך ההיסטורי של עליית יהודי ארצות האסלאם והתגבשותה של המזרחיוּת כקבוצה אתנית בישראל, כמו גם השיח המזרחי בהופעותיו התרבותיות והפוליטיות, הם בין הגורמים המכריעים בעיצוב פניה של החברה בישראל. למעשה, מקומה המרכזי של […]

לא לספר סיפור

יום יום, כשאני ניגש למקרר לחפש לעצמי מה לאכול, אני נתקל באין־ספור המגנטים הדבוקים על הדלת ואני נזכר בביקורים שלי במוזיאונים בלובר, במטרופוליטן, בפרגמון, באקרופוליס ובעוד מוזיאונים וגלריות קטנים ומז׳וריים פחות ברחבי העולם; מזכרת קטנה מכל ביקור, יצירה שאהבתי במיוחד. על מקררים אחרים שנתקלתי בהם בחיי, אם של חברים, מכרים, או של האחים שלי למשל, […]

תלישות בעולם נטול בית

מאתגר לכתוב בימים כאלו על ספר שמציג את שברי חלום ההגירה הישראלי. אני מעבדת את הרשימה הזו מתוך שירות מילואים של 40 יום שאין לו אופק, סיטואציה רחוקה כמעט 180 מעלות מבדידות הגיבורה בניו יורק. הגיבורה חסרת השם של היורדות מאת דאה הדר מהגרת בחזרה לעיר האמריקאית שבה חיה כילדה. עכשיו כבר אינה כזו, אלא […]

כיצד להפסיק לפחד ממוות, להתחיל להתאבל על המתים ולאהוב את החיים

לפני כמה שנים חבר מבוגר של הוריי נפטר בשנתו. אחת מחברותיה של אימי ציינה: ״הלוואי על כולנו למות כך״. אמירתה זכתה להסכמה מוחלטת מאימי וממני, כפי שאמירות מן הסוג הזה זוכות בדרך כלל להסכמה בתרבותנו. הסיבה לכך היא שבתרבות המערבית מוות וגסיסה נחשבים לאירועים שאין ביכולתנו לשאתם, ועל כן הפתרון ההומני ביותר שיש ליקום להציע […]

לפורר את האחיזה

מהמילים הראשונות המופיעות מולי למקרא ליאו, נדמה לי שאני מיטיב להבין את דברי פרנץ קפקא במכתבו המפורסם לאוסקר בלום: ״ספר צריך להיות הגרזן של הים הקפוא שבתוכנו״. ליאו שובה אותי במקצבו המטלטל. בדומה להוראתו של קפקא, הכותבת בוחנת את יכולתה של הספרות לסדוק את הקרח, לשחרר את מי שכלואה מתחתיו כדי שתוכל לצוף ולנשום. מילותיה […]

עגלת תינוק ריקה סובבת עיר

יהודית מוסל־אליעזרוב (1943) היא משוררת איכותית הפועלת מזה כמה עשורים בקריית ספר שלנו, אך ידועה לצערי למתי מעט. רוצה לומר, אין הלימה בין כִּשרונה השירי לבין ההיכרות שיש לאוהב השירה עִמה. יש לכך כמה סיבות. מעבר לקריסה הטוטלית של המערכת הספרותית, עד כדי כך שנותרנו בעצם עם ספרות עברית־ישראלית בלי קהל, כמו שנהג להרעים בקולו […]

ההיקסמות או התוגה על מה שיש

יותר משנה חלפה מאז ראתה אור בעברית אסופת השירים של יאן קפלינסקי, מבכירי המשוררים של המאה ה־20 באסטוניה. קפלינסקי עצמו נפטר בשנת 2021 והספיק להיות מעורב בעריכת הספר. האסופה נדיבה ומונה 138 עמודים שיריים, מבחר המציע ייצוג נרחב לגוף שירתו של קפלינסקי, המתפרש על מעל לארבעה עשורים וכולל 11 ספרי שירה. שירים ממרבית ספריו תורגמו […]

השבר מתוך האיחוי – השיבה לפנגיאה

איך כותבים שבר? הספרות מגלה לנו פעם אחר פעם כי היא יודעת להעמיק בשבר בגלוי ובסתר, לחטט בכוח בפצע הכואב או לשרטט בעדינות את הסדקים, לרמוז על המשבר ולחוג סביבו מבלי לתאר את הזוועה עצמה. עם זאת, לפעמים כדי לדבר על עומק השבר יש צורך דווקא להתרחק ממנו. הכתיבה האוטופית, המתמקדת בעתיד מושלם ומואר, מאירה […]

אומנות או נמות

יש משהו מושך בסיפורי אימה. לפעמים כיף להצטמרר ולחקור את הצדדים האלימים בנפש, ממרחק בטוח כפי שהספרות מאפשרת. מרחק הבטחון הזה גדל עוד יותר כשמדובר בסיפורים מהתרבות היפנית, שגם כך יש בה משהו בלתי מפוענח עבור הקוראת המערבית. ביפן ישנה מסורת ארוכה של סיפורי רוחות, ולפעמים נדמה שתת־המודע הקולקטיבי היפני הוא אפל במיוחד, אולי בגלל […]

אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות

השנה היא 1949. מדינת ישראל נלחמת על קיומה בימיה הראשונים, ענייה ומוקפת באויבים. פיבי, צעירה אדומת שיער, מגיעה לבדה ליישוב הישראלי החדש, הסובל מעוני מרוד, מבלבול ארגוני, משחקי כוח, מרמה ונוכלות. שם היא פוגשת שני גברים, פליטים יהודיים שעלו ממחנה עקורים באיטליה. השלושה נקשרים רגשית ומסתבכים זה עם זה, וכך על רקע סיום ימי המנדט […]