כותב המערבונים העברי הראשון
מפתה לקרוא את החיים מסופם, כאילו המוות מגלה איזה סוד גדול, או כאילו החיים הם סיפור פואנטה, ורק כשבא הסוף מתגלה האמת. ובפרט מפתה הדבר כאשר חושבים על יוסף לואידור, סופר עברי בן העלייה השנייה, שנרצח בפרעות תרפ"א יחד עם יוסף חיים ברנר וחבריו (הלא הם צבי שץ, צבי גוגיג, ויהודה ואברם יצקר). מפתה לקרוא […]
האימה שבאימהוּת – שאי אפשר דבר לומר עליה
יש דברים שקשה לדבר עליהם. לי קשה לדבר על שירה. יש בשירה משהו שברירי ועדין, חמקמק, שלא ברור לי איך אמורים לגעת בו בלי להכתים אותו בידי מבקר גסות. לכן אני ניגש בחשש לכתיבה על הספר היפה והחכם הזה, גלם, של ילי שנר. אך אני זהיר מסיבה נוספת. רבים משיריה עוסקים באמהות, בהריון ובלידה. נושאים […]
הצד החשוך של החיים
השקפתנו על מחלות מגלה משהו עמוק על החברה שלנו. במאה התשע עשרה השחפת נחשבה מחלה רוחנית, ענוגה, שבוערת בגוף כתשוקה. מוות משחפת נתפס כרומנטי, כפואטי, כיאה למשוררים. לעומתה העגבת נתפסה כמחלה מבישה, וולגרית, המעידה על שחיתות מוסרית ומיניות מזוהמת: מוות מעגבת היה עונש ראוי לחיים מופקרים. גילוי האנטיביוטיקה הוריד את המחלות האלה מגדולתן, אך גם […]
לראות את הדברים באינסופיותם
אני אוהב לדפדף בספרים, ויש לי אפילו שיטה: אני נכנס לחנות ספרים, בוחר ספר מהערמה שעל השולחן, מריץ את הדפים, עוצר פתאום, מניח לעין לאתר נקודה סתמית בדף, וקורא כמה משפטים. אם בשלוש פתיחות אקראיות של הספר נפלתי על משפטים יפים, מעניינים, מעוררי מחשבה – אני קונה את הספר. אם לא, אני עובר לספר הבא […]
התרסקות או הארה
SWIM, ספרו החדש של גון בן ארי, הוא רומן שבתוכו מקופלת נבואה. אך האם רומן ונבואה יכולים לדור בכפיפה אחת? גם לנביא וגם לסופר ישנה שליחות, אך זו שליחות שונה. הנביא מחויב לאלוהיו, הסופר לקוראיו. הנביא מקבל מסר רוחני, ועליו להעבירו כפי שהוא. הסופר לוקח את חומרי החיים ומעצב אותם, קוצץ ומערבב אותם, עורך ומגהץ […]
