הנחתי רגל איפה שעמדה הרוח

נבדה הוא ספר שביר. ספר קל ודק שאפשר לקרוא בנשימה אחת. נבדה היא המדינה היבשה ביותר בארצות הברית, היא קרויה על שם רכס ההרים סיירה נבדה, שפירושו בספרדית "הרים מושלגים". הערבוב של שני הקיצונים האלה יוצר מרחב פנטסטי לסיפור. פסגת הר מושלג בארץ מדבר ריקה מאדם. מיטל זהר קורעת את הסיפור לפרגמנטים ממוספרים בסדר עולה […]

שתיקה יודעת קול

בין מדבר למדבר הוא ספרו השני של אמיר אשל, וכשמו הוא מצוי על קו התפר בין מדבר למדבר גיאוגרפיים, ובין מדבר למדבר לשוניים, דיבוריים, שפתיים. המשורר הוא פרופסור לספרות גרמנית והשוואתית, ומקום מושבו באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, שם הוא חי ויוצר. ובתפר הזה בין ישראל, המולדת שאותה עזב, ובין מקום מגוריו ויצירתו באמריקה, נכתבים השירים, שרבים […]

כזב ובדיון

בשנים האחרונות זכתה הספרות האיטלקית העכשווית לפריחה מחודשת ברחבי העולם, הודות ליצירותיה של אלנה פרנטה. זהו שם העט של סופרת איטלקייה שזהותה אינה ידועה; מאז שנת 1992 היא פרסמה שלוש נובלות, ספר ילדים מאויר, טור שבועי בעיתון הגרדיאן שאוחד לספר והטטרלוגיה הידועה של הרומנים הנפוליטניים, החברה הגאונה (הקיבוץ המאוחד, 2015), שהעניקה לה את מרב פרסומה. […]

מוסקוביאדה – רוחות הרפאים של ההיסטוריה או הביוב של השאול

מוסקבה המתפוררת, העומדת לקרוס לתוך פיר השאול, היא העומדת במרכז הרומן הלהטוטני והפתייני מוסקוביאדה שכתב יורי אנדרחוביץ (1960) – סופר ומשורר אוקראיני עטור פרסים, שזהו ספרו הראשון המתורגם לעברית. יתרה מכך, זהו לא רק ספרו הראשון שמתורגם, אלא הספר הראשון שתורגם מאוקראינית לעברית. אך לפני שנפרע חובות נוספים למלאך ההיסטוריה – שעוד יחזור בהמשך לבוש כשטן […]

במקום בו עמדת נשאר רק אוויר

חמצן הוא יסוד היוצר חומצות ומכאן שמו בעברית. כדי לחיות האדם זקוק לעשרה מטרים מעוקבים של חמצן ביום. אנחנו זקוקים לחמצן כדי לחיות – כל אחד יודע את זה, אפילו מבלי שממש התעמק בכך. מתי נשים לב להימצאותו ונבקש אותו? – כשאנחנו נחנקים, למשל; כשרמת הפחמן הדו־חמצני באוויר עולה ומרעילה את החמצן. אנחנו נרגיש בחסרונו […]

הסימנים הכחולים של השפה

רישום ועיצוב העטיפה: טליה בר, בעקבות Lucian Freud, Girl in Bed תמונה: נערה צעירה שכובה על צידה הימני. היא משעינה את ראשה על ידה בנוקשות אגבית. שפתיה חתומות בחוזקה. עיניה הגדולות, הפעורות, ספק־מתבוננות, ספק־בוהות הצידה. היא אינה מישירה מבט. כמעט חסרת הבעה – אולי הלם. התמונה מוכפלת. מלבן קטן, שבו ממוסגרים פניה של הנערה בתקריב, […]