אומרים לנו שיש סקס אחר

בקנון של יצירות המופת הפמיניסטיות אין ספק שליצירתה של קולט – או בשמה המלא סידוני־גבריאל קולט (1954-1873) – שמור מקום של כבוד. קולט פרסמה עשרות ספרים שהידועים בהם הם "שרי" (Chéri, תורגם לעברית בידי בבה ינאי ב־1975), "הולדת יום" (La Naissance du jour, תורגם לעברית בידי אביבה ברק ב־1986) וג'יג'י (Gigi, תורגם לעברית בידי פנינה […]

מכתב מן העורף

גדולות ונצורות כשקראתי את אוסף המסות היפה של עמליה כהנא־כרמון התפלאתי לראות כמה פעמים מופיעה בו המילה "גדול". בייחוד כשמדובר בספר קטן (19X13.5 ס"מ, 150 עמודים), המאגד בתוכו שבע מסות בלבד שנכתבו בין השנים 1996-1984, מסות העוסקות בכתיבה נשית, שכפי שמציינת יערה שחורי באחרית הדבר: "כבר הסכימו רבים, אלה עניינים זניחים או לפחות עניינים שלכאורה […]

חיינו כמו פרחים בצל מנוף

ספר השירים החדש של מאיה ויינברג הוא כל כך יפה ושונה משני ספרי השירה הקודמים שלה, שאף הם יפים מאוד. הקריאה בשלושת הספרים ברצף כרונולוגי – החל ב"שטחים פתוחים" (2015), עבור ב"עיר ותנוחת ההר" (2018) וכלה ב"מהיד אל הפה" (2021), מסמנת תהליך של התבגרות, אבל לא במובן הפואטי: מראשיתה שירתה של ויינברג אינה בוסרית אלא […]

"אנחנו / צריכים מלחמה להשכיח את המלחמה / בעצמנו"

לאחרונה שמעתי משוררת אומרת שהיא מתנגדת לכתיבת ביקורות שליליות, אלא אם המבקר או המבקרת מזהים כי הספר עלול לגרום לקלקול חברתי או מוסרי. למשל, אם הוא מעודד לפשיזם, לאלימות, לשנאת חינם וכן הלאה. האמירה הזו לא הפתיעה אותי, וזאת לא הייתה הפעם הראשונה שבה שמעתי דברים מעין אלה. כבר זמן רב אני חשה שהשיפוט האסתטי […]

צָפוּן בָּרֵךְ | ספר הוא בית הוא עריסה

במה אנחנו עוסקים כשאנחנו עוסקים בכריכה של ספר? (וכוונתי כאן לעטיפה המעוצבת של הספר, ולא לפעולת הכריכה כמלאכת גימור הספר באמצעות כריכתו בכריכייה). בניגוד למה שצפון בספר – וייחשף משך זמן הדפדוף־קריאה־התבוננות בעמודיו – הכריכה היא מופע חזותי; כמו תמרור או שלט קצר וקולע, שבמבט אחד מהיר מצהיר על הכותר שהוא מייצג: שם הספר, שם […]

נוף עברוסי

מאתיים תשעים ושישה קילומטרים, זה המרחב בין קישינב – שנקראת היום צ'יסינאו ונמצאת במולדובה – ובין ווֹרוֹנוֹוִיצָה באוקראינה. הסופר בוריס זיידמן נולד בקישינב, סבא וסבתא שלי נולדו בוורונוויצה. אני מציין את העובדה הזאת כדי להגיד שאני חש קירבה אל זיידמן: חוץ מזה ששורשנו המשפחתיים נטועים באותו מרחב – שהיה רוסיה הצארית כשסבא שלי נולד וברה"מ […]

כאוס ירוק: "הגרסה המודרנית לגיהינום היא היעדר תכלית"

העץ הוא מסה אישית וארוכה על עצים וטבע ובתוך כך על מקומו של הטבע באומנות ובמדע בעת החדשה. שם הספר מטעה, כי ג'ון פאולס לא רוצה לכתוב על העץ כפרט אלא על העצים כיצורים רבים הקשורים זה בזה, כהצפה חזותית, כקולקטיביות, כטבע. בריבוי היערי הזה הוא מנסה לערער על התשוקה האומנותית לייצוג הפרט ולהתמקדות בסיפור […]

בקצה השיר ישן איש

השיר "אחרי שנקרע" המקדים את שירי הספר אל העיר קינה, ומופיע על הכריכה האחורית הוא מעין שיר מוטו המחזק את ההבנה המתקבלת עם שם הספר – מדובר בספר העוסק ב"אחרי מות". השיר נפתח במילים "ומה על זו שלא הצליחה / לעבור, שנאלמה מול קירות המים והמרכבות / וכובד הלב והכשלון", ומסתיים בשורות: "זו ששמלותיה נפרשו […]

על היפה והנכון

יש רגע קטן ונהדר בדיאלוג "פרוטגורס" של אפלטון שחושף גישה מרעננת לשירה. אחד מגיבורי הדיאלוג, פרוטגורס, מבקש לפתוח בשיחה על־אודות הסגולה הטובה. לדבריו, טוב לפתוח שיחה כזו בשיר, כיוון שבעיניו "עיקר חינוכו של גבר הוא שיהיה בעל־כוח בשירה". אחרי ההצהרה הזו הוא מצטט שורות מתוך שיר מאת סימונידס, ואז פונה לסוקרטס ושואל: "ומה דעתך? היפה […]

מלכת הדרמה – כיצד לקבל ביקורת שלילית

חיים גורי נהג לתאר את דרכו להתמודד עם ביקורת קשה באמצעות הומור עצמי שחור ותיאטרליות. הוא תיאר תהליך עיכול נפשי מתמשך של ארבעה ימים – כנראה פרפראזה על מודל חמשת שלבי האבל: היום הראשון הוא יום ההלם; השני, יום התרעלה; השלישי, יום רעי איוב (שבו החברים, משוררים אחרים, מהלכים בזהירות סביב הביקורת, מנסים לנחם, ללא […]