קריאה קונקרטית

איך נקראות המילים האלה שנמצאות מולך, ממש עכשיו? האם הן מונחות על דף בפורמט העיתון הגדול של כתב העת מעלה? האם העיתון נפרש על שולחן או מוחזק מולך באוויר ומסתיר את האופק שמאחוריו, כמו קריאה בהולה של חדשות בעיתון יומי, או אולי דווקא כמו קריאה נינוחה בהסבה? האם זו קריאה בטורים, שהעין משוטטת עליהם מהר […]

הלימה

ספר יכול להיות דומה לבית יש לו חזית (עטיפה), חצר אחורית (גב), מסדרון כניסה (שערים פנימיים) וחלל פנימי (עמודי הסדר) כשעובדים על עיצוב ספר שלם, אפשר לייצר מערכת יחסים מורכבת בין העטיפה לחדר הכניסה, בין החזית לגב, לייצר שפה טיפוגרפית אחידה שנמשכת מהעטיפה עד לחדרי הבית, עמודי הסדר. וככה לבנות שפה חזותית קוהרנטית שמותאמת בדיוק […]

עצה למבקרת ספרות

זֶה כְּלָל לֹא מְשַׁנֶּה בְּאֵיזֶה מַעֲשֵׂה דָּבְקָה נַפְשֵׁךְ – כָּל עוֹד זֶה מַעֲשֶׂה בְּרִיאָה – אִם "בְּרֵאשִׁית בָּרָא", אִם "בְּרֵאשִׁית הָיָה", אִם "תְּהוֹם" וְאִם "דָּבָר", הֵן זֶהוּ רַק נוֹשֵׂא   קָבוּעַ־מִתְגַּלְגֵּל. אַךְ מָה שֶׁבָּא תְּחִלָּה, לִפְנֵי מִלִּים אֵין־סְפֹר וְגִבּוֹרִים אֵין־קֵץ, לִפְנֵי שֶׁפְּרִי אָסוּר הִבְשִׁיל עַל בַּד הָעֵץ, הוּא צְלִיל, הוּא קוֹל, הוּא הֵד – הוּא […]

הזמנה לאינטימיות

הצורה המקובלת לתרגום משפט הפתיחה של הרומן מובי דיק מאת הרמן מלוויל, "Call me Ishmael", היא: "קיראו לי ישמעאל". כך תרגם (יפה) אהרן אמיר בשנת 1981. בשנת 2009 יצאה מהדורה חדשה ומעודכנת לספר, בהוצאת ידיעות אחרונות ובתרגום גרשון גירון, שתרגם את פתיחת הספר ל"קוראים לי ישמעאל". אוקיינוס שלם של פרשנות ורובד שלם נחסר מהתרגום של […]

התשובה הספרותית לשאלה האנושית: חופש

בספטמבר 2023, אחרי שמונה חודשים של הפגנות למען הצלת שאריות הדמוקרטיה בישראל, אחזו בכולנו ספקות בנוגע לעתידה של המדינה. רבים שלא שקלו לעזוב אותה קודם לכן לא למען המילקי הזול בברלין ולא למען הדלק הזול בקליפורניה החלו, מה שנקרא, לבדוק אופציות. באווירה הזאת, החלטנו שהנושא של גיליון "הו!" הקרוב צריך להיות עתיד השפה העברית, המעורר […]

אנטי־קיברנטיקה: בזכות עמוד השדרה של השפה

ב־ 100 השנים האחרונות הפכה הקיברנטיקה לתשתית הסמויה של מרבית השימושים הטכנולוגיים. יחד עם זאת, רבים מאיתנו משתמשים בתשתית הזו מבלי להכיר אותה כלל ומבלי להתבונן באופנים בהם הקיברנטיקה שהיא מעין קרחון חשמלי משפיעה השפעה עמוקה על האדם, על תודעתו, וממילא על יכולות החוויה, הכתיבה והקריאה שלו. דפוס הפעולה הקיברנטי מצמצם את עומק החוויה על […]

הערה על שירה, שוויון נפש ומגניבות

איזה שיר! שיר מדהים, שיר מעולה, שיר יפה, שיר טוב. שיר טוב שיר טוב, מה זה בכלל? לא יודע, כולם אומרים "וואו, איזה שיר", אבל אני עצמי בקושי רואה כאלה, ואני דווקא מסתובב במקומות שהם אמורים להיות בהם, ויש לי גם עין, לא מי יודע מה עין, אבל בכל זאת, ועוד במשקפיים, אז בכלל, ואני […]

שום דבר אינו סתמי

בדברים הבאים אין כוונתי להגדיר מהי שירה, אלא לתאר איך אני משתמש במילה הזאת. במילה ״שירה״ אני מתכוון גם לטקסטים, אבל בעיקר ליחס מסוים לעולם, לדרך חיים מסוימת. היחס הזה יכול לבוא לידי ביטוי בשירים כתובים, אך לא תמיד הוא מתגשם בטקסט כתוב; חשובה יותר מהכתיבה היא הנוכחות הפשוטה, ההסתכלות והקשב היומיומיים. אמר הרולד שימל: […]

״מֵאֶזְרָח שֶׁמֶשׁ״ שירה אזרחית ישראלית

"אֲנִי מִלְחֶמֶת אֶזְרָחִים וּמַחֲצִיתִי יוֹרָה אֶת אַחֲרוֹנֶיהָ אֶל קִירוֹת הַמְּנֻצָּחִים. […] וְשָׁם הַצּוֹדְקִים יוֹרִים בְּיֶתֶר הַצּוֹדְקִים." (חיים גורי, "מלחמת אזרחים", השירים א, 1998, עמ' 238)   המושג שירה אזרחית מלווה את מלאכתי כעורך אנתולוגיות. הוא התגבש דרך אסופות שירה שערכתי על נושאים כגון מחאה חברתית, בתי ספר, כדורגל, טיסה ותעשיית המין, אך נותר די כללי. […]

דילמת המנדרין הסיני: כוחה המוסרי של שיחה

העולם נעשה צר מיום ליום. כאשר העכבר אומר זאת במשל של קפקא, הוא מתכוון לקירות הארוכים ההולכים וסוגרים עליו מימין ומשמאל, ואילו אנחנו יכולים לומר זאת על עולמנו ההולך ונעשה צר, לא רק בגלל כל שהתערער בחיינו לבלי הכר, אלא בגלל המונולוגיות המושלת בכול. בעידן שהאינדיבידואל עומד בו בַּמרכז והזהות האישית מקודשת, איזה מקום ממשי […]