Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility

טעמו המר של הזיכרון

על קובץ סיפוריו של פרימו לוי סיפור חייו של פרימו לוי שזור לבלי הפרד ביצירתו הספרותית הענפה. לוי (1919–1987), כימאי וסופר איטלקי שורד מחנה הריכוז אושוויץ, פרץ לתודעה התרבותית עם יצירתו המונומנטאלית "הזהו אדם" (1948), ממואר המתאר את חוויותיו כאסיר יהודי בשואה. לאחריו פרסם מאמרים רבים, עשרות סיפורים קצרים ורומנים הנעים בין סוגת התיעוד לבדיה, […]

איך לכתוב על הפוליטי?

בעקבות ספר המסות של ג'ורג' ארוול אחת מן המסות שקובצו בספר החדש מכתבי ג'ורג' אורוול (וידויים של מבקר ספרות, בתרגום סמדר גונן), דנה בעצם האפשרות של יצירה פוליטית בספרות. "זה עידן פוליטי", מכריז אורוול בפתח המסה האחרונה המצורפת בקובץ, "מלחמה, פשיזם, מחנות ריכוז, אלות גומי נוקשה, פצצות אטום וכדומה הם חלק ממחשבותינו היומיומית". על כן, […]

"איזה סקסאפיל יש למשוררים זקנים?" על שלוש אסופות של שירת זקנה

* כשהמשורר דוד אבידן היה באמצע שנות העשרים לחייו הוא שאל באחד משיריו את השאלה הפרובוקטיבית: "איזה סקסאפיל יש למשוררים זקנים?" באותו שיר ארוך הוא משרטט דיוקן מהפנט ונורא של המשורר המזדקן, שנע בין גסיסה מרהיבה והשמעת "שירת ברבור" לבין התכלות והתפוררות איטית עד כדי הגעה למצב הפאתטי של "רוקר מזדקן". בחלק מהשיר אבידן כותב […]

אסתטיקה של פצע

חוק ספרותי לא כתוב קובע שצריך לכתוב מתוך פצע. למצוא את הצלקות שלנו, להתעמת מולן, ולהתמודד איתן בכנות ובאומץ. רועי צ'יקי ארד עסק בזה במאמרו "הפוליטיקה של הפצע" (פורסם בבלוג שלו בשני חלקים). התנועה הזו מובילה לאסתטיקה של פצע, אסתטיקה וידויית שנובעת מטראומות וקשיים ולעיתים פשוט מבחירה. זו אסתטיקה שדורשת הרבה זהירות. היא יכולה ליצור […]

מי שמביט בי מאחור

הסיפור מפורסם: יהונתן גפן נולד וגדל בעמק יזרעאל, בנהלל, סמל מיתי עגול של ההתיישבות החלוצית החקלאית, לשושלת ששורשיה ברוסיה­–אוקראינה. כסאגה רבת העלילות שהיא, גיבוריה היו ועודם כוכבי הוליווד ישראלית היסטורית סבוכה ומתוסבכת. וכשאתה ילד, ואתה רוצה גם להסתתר וגם להיראות, כי הדנ"א הזה שלך עלול לבלוע אותך ולך תוכיח שאתה קיים בכלל, מה עוד אתה […]

והלבן היום לבן מאוד קצת אדום

שני סיפורי תכריכים חשובים מצויים במקורותינו. האחד הוא הסיפור על צוואתם של חכמים בקשר למלבושי המוות שציוו להלבישם לכשיסתלקו מן העולם. הסיפור מופיע בתלמוד הירושלמי (כתובת י"ב, הלכה ג') ובמקומות נוספים, ומסופר בו על רבי יוחנן, שציווה שיקברו אותו בתכריכים תכולים. לא לבנים ולא כהים, איזשהו צבע על הסקאלה. ולעומת זאת, רבי ירמיה, תלמידו של […]

כמה מילים אחרי הלוויה של מאיר ויזלטיר

מִן הַחַזָּן בַּלְּוָיָה שֶׁלְּךָ לָמַדְתִּי – בַּהֲבָרָה סְפָרַדִּית הַשֵּׁם שֶׁלְּךָ מִתְחָרֵז   * טוב טוֹב יִהְיֶה אִם אָמוּת וְאַתְּ תִּחְיִי אַחֲרַי. אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יָדַע יָבוֹא וְיִשְׁאַל עָלַי. וְאַתְּ תֹּאמְרִי, הוּא כְּבָר מֵת. וְהוּא יִשְׁאַל, מִמָּה? וְאָז תֹּאמְרִי, מֵאַהֲבָתוֹ לַכְּבֵדוּת שֶׁבָּאֲדָמָה. (מאיר ויזלטיר, מתוך מוצא אל הים, עמ' 13)   זה שיר שטוב לקרוא בו […]

לתפוס את הולדן

נורמן מיילר זיכה פעם את ג'יי. די. סלינג'ר בעלבון העסיסי "הכותב הכי גדול שנשאר בתיכון". רבות מיצירותיו של סלינג'ר אכן עוסקות בילדים ובני נוער, אולם אין ספק שהספר שהעניק לו את המוניטין הזה יותר מכול הוא התפסן בשדה השיפון, רומן התבגרות שזכה למעמד של קלאסיקה, ו־70 שנה אחרי צאתו לאור עדיין מוכר כמיליון עותקים בשנה […]

על קרקע המציאות גדלות הבדיות הכי טובות

הרשימה לזכרו של מאיר שלו, שמקריאה בספריו לילדים ולמבוגרים למדתי על מלאכת כתיבת הסיפור. החוזה הנחתם עם הקוראים בספר הדבר היה ככה מוצג כבר בכריכתו. על העטיפה מתנוססת דמותה של עקרת בית אמריקאית מחויכת ומאופרת בעקבים גבוהים, על מותניה הצרים כרוך סינר, על גופה נחה שמלה אדומה מנוקדת בלבן. היא מחזיקה בידה את מקל שואב […]

מה שוות המילים אם אי אפשר לשלוט בהן?

"איך להסביר, בתרבות שמקדשת הכרעה, שלפעמים הסיפור נשאר מבולגן?" (עמ' 66) כך תוהה הארי דודג', בן זוגה של המשוררת והסופרת מגי נלסון, שאינה מזדהה כגבר או כאישה, בציטוט (אחד מני רבים) בספרה של נלסון, הארגונאוטים. בשילוב נדיר של תיאוריה ואוטוביוגרפיה, פרוזה ועיון – יצירתה הפוליפונית של נלסון ממשיכה להדהד שוב ושוב את השאלה הזו, מכריעה, […]