צָפוּן בָּרֵךְ | חובה להשוות

יש לי עניין בתצלומי דגלים. מאז ומתמיד היה לי. מעניין אותי כיצד כרוכים זה בזה האתי והאסתטי כפי שאפשר ללמוד מתוך התבוננות בתצלום. מופעו של דגל בתצלום תמיד יעיד על אירוע כלשהו, ערך כלשהו, אתיקה כלשהי, מוטיבציה כלשהי. לפחות של האוחז בדגל. מעצם מופעו (אני דגל של… אני מייצג את… אני סמל ל…).  דגל ממילא […]

צָפוּן בָּרֵךְ | צליל של נייר ישן

לפעמים זה מעניין יותר מאשר בפעמים אחרות איך בחרו כותבים שייראה שער הספר שלהם. לא תמיד הם מעורבים  ממש בתהליך, אלא בעיקר כשהעיצוב הוא חלק מהתוכן, כשישנה דינמיקה טיפוגרפית וחזותית. ולשם כך, ולטובת השער כמובן, נערכת מחשבה משותפת של הכותבים עם העורכים ועם המעצבים. נזדמנה לי הזדמנות ואני כותבת את מדור "צפון ברך" לגיליון העשירי […]

צָפוּן בָּרֵךְ | "באיזה אופן יכול ספר להיות אינסופי"

והפעם ספר צילום וספר על צילום. הצלם והכותב הוא אבי גנור, פרסונה מוכרת ומוערכת בתחום הצילום. אלגברה של צילום הוא מבוא אישי לצילום שבו גנור הוגה במשמעות של פעילותו. גנור מציג תצלומים וטקסטים שלו, שצולמו ונהגו ונכתבו משנות השבעים וממש עד לפני צאת הספר לאור. השאלות שמעסיקות את גנור בדבר מציאות־צילום־שפה מעסיקות תמיד גם אותי. […]

צָפוּן בָּרֵךְ | נהר השירה

“צפון ברך״ ניגש הפעם אל המדף של סדרת ספרי השירה “כבר״. שדרות הספרים העומדות זו לצד זו מזכירות לי קליפת גזע של עץ, או בעצם, כבר, מדף. שדרות חומות. גוונים משתנים. כדי ללמוד על העיצוב של “כבר״, שוחחתי עם ליאת קפלן, שייסדה את הסדרה ב־2002 ועורכת אותה מאז, כשלצידה, כשותף ובן זוג מקצועי, תמיר להב־רדלמסר, […]

צָפוּן בָּרֵךְ | להתבונן במקום מבעד לזמן

אני שמחה באופן מיוחד שקראתי את הספר הזה. ושמחה לכתוב עליו. 'הרבי' שצריך לדבר עליו הוא רחוב 'הרבי מבכרך', רחוב "קטן, נחמד ומתעקל" כלשונו של אורי יואלי (עמ' 32), שמחבר (כפי שאני הכרתיו, בעיקר עבור הולכי רגל, רוכבי אופניים, נהגי מוניות נדיבים הנוסעים בדרכי קיצור, אנשי המקום ושאר יודעי חן) בין תל־אביב ליפו, ונחצה על־ידי […]

צָפוּן בָּרֵךְ | השירה כצֵיד החד־פעמי

את "ביקורת הכריכות" הראשונה שלי כתבתי בכיתה ד [מ.ש.ר.]. השתתפתי אז בחוג ספרות, ונפגשנו מדי יום רביעי אחר הצהריים, ילדים מכל רחבי ישראל, בסלון דירתה של שרית פוקס ברחוב פרוג 10 בתל אביב. בפגישה הראשונה שרית ביקשה שנבחר ספר מבין הספרים שבספרייתה ונכתוב על החפץ שהוא. כתבתי על קח (1973) של מאיר ויזלטיר ("זרוק את […]

צָפוּן בָּרֵךְ | שער של ספר שמתחפש לטור בעיתון

נפתח בתיאור פוֹרֶנְזִי (מושג מתחום הזיהוי הפלילי), דהיינו באיסוף ותיאור הממצאים שעל גבי הכריכה. בהמשך ננתח את משמעותם. ובכן: על השער הקדמי של עטיפת הספר, למן התקרה ועד לרצפה, מופיע טור מוצר של מילים בפרנק־ריהל הקלסי – מעומד כטור בעיתון. הטור מוזח שמאלה, ומכוון את המתבונן לדפדף פנימה אל תוך הספר, אל מעבר לכריכה. בספר […]

צָפוּן בָּרֵךְ | דמעה נופלת על מכתב לא מוחקים

שער הספר חרסים הוא דוגמה נפלאה במיוחד להיותם של טקסט ודימוי, קריאה ומבט כרוכים אלה באלה. לכאורה, הכול טקסט על שער הספר הזה: השם חרסים מעוצב באות דפוס חומה, מעליה שם המשורר אבות ישורון באותה אות, מעט דקה יותר ובשחור, כצבע הדיו של שלוש שורות כתב ידו המנוקד, וכולם על מצע של מעטפת נייר חומה. […]

צָפוּן בָּרֵךְ | ספר הוא בית הוא עריסה

במה אנחנו עוסקים כשאנחנו עוסקים בכריכה של ספר? (וכוונתי כאן לעטיפה המעוצבת של הספר, ולא לפעולת הכריכה כמלאכת גימור הספר באמצעות כריכתו בכריכייה). בניגוד למה שצפון בספר – וייחשף משך זמן הדפדוף־קריאה־התבוננות בעמודיו – הכריכה היא מופע חזותי; כמו תמרור או שלט קצר וקולע, שבמבט אחד מהיר מצהיר על הכותר שהוא מייצג: שם הספר, שם […]