לֹא נַחְתִּים שָׁעוֹן כִּי אֵין שָׁעוֹת

על כריכת ספרה של ענת לוין מופיע שמו באותיות כחולות גדולות: רק רגע גוף, על רקע בהיר ללא דימוי. ניתן לראות זאת כהצעת קריאה אפשרית לספר – המשוררת שמה את הרגע במרכז, בוחנת משמעות החל מהאותיות שמרכיבות אותו: כך הרי"ש והגימ"ל שחוזרות, הקו"ף שדוחקת את העי"ן. החזרה מייצרת מצלול קצוב, מבוּדד, וממחישה את התנועה בין […]

קנה־נשימה

אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה נשמתי נשימה מלאה מהאף. אני אלרגית מאוד לקרדית האבק, לעובש, לחתולים ולכלבים, לפריחת הברוש באביב, לפריחת הדשא ולפריחה של עוד חמישה מיני פרחים (שעליהם אני יודעת). האלרגיות שלי מופיעות בכל העונות, בבקרים ובשינה. עם אף סתום אני רגילה לנשום כמעט אך ורק דרך הפה, לקחת איתי טישו לכל מקום, […]

אנטי־מחיקון: על שירי המחיקה של אלכס בן־ארי ב"מים מים"

המשורר אלכס בן־ארי החליט למחוק את ספר ביכוריו ימים סמויים (2008) בטוש שחור עבה. הוא השחיר משפטים שלמים משיריו ויצר מתוכם שירים חדשים וספר חדש הנקרא מים מים. זהו ספרו הרביעי של המשורר, ואפשר אולי לקרוא אותו גם כמעין "מבחר וחדשים", שכן השירים המחוקים מופיעים בספר לצד השירים הישנים, ומאפשרים לקוראים שיצליחו להשיג עותק מהספר […]

מכתב מן העורף

גדולות ונצורות כשקראתי את אוסף המסות היפה של עמליה כהנא־כרמון התפלאתי לראות כמה פעמים מופיעה בו המילה "גדול". בייחוד כשמדובר בספר קטן (19X13.5 ס"מ, 150 עמודים), המאגד בתוכו שבע מסות בלבד שנכתבו בין השנים 1996-1984, מסות העוסקות בכתיבה נשית, שכפי שמציינת יערה שחורי באחרית הדבר: "כבר הסכימו רבים, אלה עניינים זניחים או לפחות עניינים שלכאורה […]