כמה מילים אחרי הלוויה של מאיר ויזלטיר

מִן הַחַזָּן בַּלְּוָיָה שֶׁלְּךָ לָמַדְתִּי – בַּהֲבָרָה סְפָרַדִּית הַשֵּׁם שֶׁלְּךָ מִתְחָרֵז   * טוב טוֹב יִהְיֶה אִם אָמוּת וְאַתְּ תִּחְיִי אַחֲרַי. אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יָדַע יָבוֹא וְיִשְׁאַל עָלַי. וְאַתְּ תֹּאמְרִי, הוּא כְּבָר מֵת. וְהוּא יִשְׁאַל, מִמָּה? וְאָז תֹּאמְרִי, מֵאַהֲבָתוֹ לַכְּבֵדוּת שֶׁבָּאֲדָמָה. (מאיר ויזלטיר, מתוך מוצא אל הים, עמ' 13)   זה שיר שטוב לקרוא בו […]

צעד בן אלפי־מילין

משוררים גדולים אינם עוסקים ברגשות, הם עוסקים בשאלות. בדרך כלל שאלות גדולות. בדרך כלל השאלות הגדולות ביותר, אם כי לגודל השאלה אין חשיבות מיוחדת – כולן שערים לאותו מקום אם עוסקים בהן ברצינות, כלומר מתוך הכרח, כלומר מתוך אי־נחת שאיננה מושבעת מהישגי ביניים. מהו המקום הזה שאליו השאלות הן שער? אולי מקום היא מילה מצַמצמת. […]