תמה המלחמה

תַּמָּה הַמִּלְחָמָה,

בָּדַקְתִּי לְעַצְמִי אֶת הַגּוּף:

רֹאשׁ, אֶצְבָּעוֹת, זְרוֹעוֹת,

שׁוּם דָּבָר לֹא חָסֵר,

כְּאִלּוּ הַכֹּל חָזַר לִמְקוֹמוֹ הַנָּכוֹן.

 

תַּמָּה הַמִּלְחָמָה,

הִבַּטְתִּי אֶל הַשָּׁמַיִם:

הִתְגַּעְגַּעְתִּי לַצִּפּוֹרִים וְלָעֲנָנִים,

לַמְּטוֹסִים – פָּחוֹת.

 

תַּמָּה הַמִּלְחָמָה,

הַמַּטְאֲטֵא הִסִּיעַ אָבָק, שִׁבְרֵי

זְכוּכִית, מַסְמְרוֹת מֵהַדֶּלֶת הַמְּנֻפֶּצֶת.

הוּא הִסִּיעַ בִּתְרֵי אֲבָנִים, 

רְסִיסֵי כּוֹסוֹת תֵּה, אֶת מִסְגֶּרֶת 

תְּמוּנַת הַמִּשְׁפָּחָה,

וְעָרַם לִי אוֹתָם בַּלֵּב.

 

תַּמָּה הַמִּלְחָמָה,

אִמָּא בָּאָה לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה:

כְּבָר אֵין בִּשְׁבִילְךָ מָקוֹם.

בֵּית הַקְּבָרוֹת הִתְמַלֵּא.

 

תַּמָּה הַמִּלְחָמָה,

שַׂמְתִּי יָד עַל הָרֹאשׁ

וְהֵחַשְׁתִּי אֶת צְעָדַי:

לֹא הָיְתָה שֶׁמֶשׁ, לֹא הָיָה גֶּשֶׁם

וְלֹא מִהַרְתִּי לְשׁוּם מָקוֹם,

סְתָם הִתְרַגַּלְתִּי לְהָגֵן עַל הָרֹאשׁ.

 

תַּמָּה הַמִּלְחָמָה,

לָקַחְתִּי הַרְבֵּה לֶחֶם,

הֲמוֹן לֶחֶם,

כִּכָּר לְכָל חָבֵר,

וְהָלַכְתִּי אֶל בֵּית הַקְּבָרוֹת.

 

תַּמָּה הַמִּלְחָמָה,

מִתּוֹךְ נִמְנוּם חָשַׁבְתִּי

שֶׁכָּל חֲבֵרַי שֶׁהָלְכוּ חוֹזְרִים

לְבַלּוֹת אִתִּי אֶת הַלַּיְלָה,

וְשָׁתִיתִי תֵּה לְבַדִּי.

 

תַּמָּה הַמִּלְחָמָה,

סָגַרְתִּי אֶת הַטֶּלֶפוֹן

וְהָלַכְתִּי לִישֹׁן.

בַּחֲלוֹמוֹת הַבַּלָּהָה פָּרְצָה מִלְחָמָה.

 

המשורר נאצר רבאח, שנולד בעזה ב־1963 וחי בה עד היום, למד אגרונומיה ועבד במשרד החקלאות של הרשות הפלסטינית לפני שהחל לעסוק בכתיבת שירה. הוא כותב פורה ומוערך, שחיבר ספר סיפורים וכמה ספרי שירה. כמה וכמה מאלה תורגמו לאנגלית, לצרפתית ולספרדית. תרגומים לשירתו התפרסמו בכתבי העת "מטעם" (2009) ו"עיתון 77" (2014).

שיריו של רבאח מתאפיינים ברתיעה ממיליטנטיות, מהתלהמות ומדרמטיות ובמשיכה לביטוייהם העדינים של מצבי קיצון בחיי היום־יום. נטייה זו, בעיניי, היא שעושה אותם עזים ומכאיבים במיוחד.