Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility

ערכים בספרות במאה ה־21

מאת: נועה שקרג'י

בחרנו להתמקד בערכים כדלת הכניסה לגיליון, ראשית, משום שבהקשרה המילוני, המילה "ערך", מתארת את המקום המוקדש לביאור של עניין מסוים מילה, מושג או נושא המתבאר בתוך רצף. לכן, הערך מתאים לגיליון כזה, שהוא מעין מילון כיס רעיוני (גם אם בפורמט רחב) לקוראים המבקשים להעריך את מה שהם קוראים.

במרץ 2023, התחלנו לעבוד על גיליון חגיגי של מעלה שאמור היה לראות אור בספטמבר 2023 ולעסוק בחזון הביקורת. פנינו לבעלי ובעלות מחשבה וביקשנו מהם לדמיין חזון לתחום הביקורת: האם יש בה צורך, מי אמור לכתוב אותה, מה עליה לחולל? אולם עריכה של כתב עת קרובה להאזנה זהירה ללב משותף, והיא מלמדת שעל מנת שחזון יתממש עליו להתקיים בכמה לבבות יחד. החזון הזה שעליו עבדנו לא הצליח אז להכות שורש.

בספטמבר 2023 שוב התחלנו לעבוד על הגיליון. קיווינו שייראה אור במרץ 2024, לציון שלוש שנים לפעילותו של כתב העת. כבר גילינו שהמילה "חזון" רחוקה עד מאוד מהמחשבה הספרותית העכשווית, נשמעת מגוחכת לאור העוני, הפרגמנטציה והעליבות של שדה הספרות. לכן המרנו את הצמא לחזון, בתקווה להציע לקוראים צרור ערכים ספרותיים למאה ה־21. קיווינו שצרור הערכים שנאסוף מאוהבי ספרות ומחשבה יוכלו לשרת מבקרי ספרות צעירים, כמו גם קוראות וקוראים נבונים, שמחפשים קני מידה מתאימים לשיפוט הספרות שהם קוראים. אסון 7 באוקטובר גרם להתפגרות של כל החיות המשונות והנפלאות של הדמיון, ולספרות בתוכן.

בינואר 2024 שוב התחלנו לעבוד על הגיליון. בצעדים עדינים, הדרך החלה להיפקח, ועתה, הוא רואה אור לכבוד שבוע הספר תשפ"ד, כמעט שנה וחצי לאחר שהעבודה עליו החלה. הדרך המפרכת הזו מתוארת לא על מנת להצביע על העמל שכרוך בכל פעולת יצירה, ובמיוחד במקום שטבעו הוא התנגדות לשינוי גם כאשר הוא נחוץ ומיטיב. הדרך מתוארת על מנת לטעון ולקוות שאולי עתה, כאשר הגיליון הזה סוף כל סוף מתממש, עתיד כלשהו בשל להגיע, היות והספרות נוהגת להקדים את המציאות. דווקא עכשיו, כאשר חסרונו של העתיד מוסכם ומובהק כל כך, הספרות נדרשת לפעולת הדמיון ההכרחית שלה יותר מתמיד כדי לחלץ את ההווה מהדלות והדשדוש שהוא מצוי בהם.

בחרנו להתמקד בערכים כדלת הכניסה לגיליון, ראשית, משום שבהקשרה המילוני, המילה "ערך", מתארת את המקום המוקדש לביאור של עניין מסוים מילה, מושג או נושא המתבאר בתוך רצף. לכן, הערך מתאים לגיליון כזה, שהוא מעין מילון כיס רעיוני (גם אם בפורמט רחב) לקוראים המבקשים להעריך את מה שהם קוראים.

שנית, משום שהערך על אף שמבחינת משמעותו המילונית עוסק בתיאור מדידה מקושר באופן מסורתי, וגם בהקשר האסתטי, לראוי ולטוב. זוהי מדידה בעלת כיווניות ושאיפה מסוימת. כמו למשל החשיבות שמייחס אריסטו לשלמות. בספרו פואטיקה אריסטו מעניק משקל רב לשלמות העלילה ולאחדותה, מאפיינים המתקבלים באמצעות כוח הארגון של היצירה באופן ליניארי התחלה, אמצע וסוף. כלומר, היצירה נעה על ציר הזמן ונבחנת על פי מידת השלמות שלה, מתוך ההנחה של אריסטו שלפיה יופי נובע משלמות.

הודות לעתיקותם, לשרידותם ולמקו-רותיהם התרבותיים, ערכים נתפשים כדבר קלאסי, קבוע ועתיק, שאין עליו ערעור ושאין בו התפתחות או שינוי. אולם למעשה אין זה כך. הסוציולוגית הצרפתייה נטלי הייניש מתארת את הערך כיצירה תודעתית משותפת אשר התפתחותה בזמן הכרחית. זוהי המצאה מתמשכת. הערך אינו קבוע, ואינו עומד כשלעצמו. הדיון בו הכרחי לשם התפתחות והוא חייב להיעשות עם אחרים, באמצעות התודעה הקולקטיבית ולא לבד. שכן, הערך אינו מגלם את מהותו הפנימית של האובייקט בלבד, אלא הוא תוצאה של הערך הפנימי וההערכה שלו בעולם במגוון הקשרים: קוגניטיביים, משפטיים, מוסדיים ורגולטוריים. מסיבה זו, הטענה לאוניברסליות של ערכים היא חלקית, משום שהערך נטוע על כורחו בהקשרו. לכן, אי אפשר להתרחק באמת מערכים או לטעון לאי־הרלוונטיות של הדיון בהם, משום שהם קיימים, מתפתחים, ומשפיעים תמיד. הדיון בהם הוא רק הדרך לחלץ אותם מן הסמוי אל הגלוי.

הייניש מתייחסת אל הערכים כמו אל תחביר הקיים עוד לפני שמדברים בו, מתממש באמצעות שימוש בו, ומתעצב לאחר השימוש בו. זוהי השוואה חיננית, שנראה שהותאמה אישית לעוסקים בשפה. היא שימושית בהקשר של מעלה כי היא מאפשרת להסביר את הצורך בדיון בערכים שמתאר, חוזה ומכוון דווקא מתוך הפעולה. למשל, מהו הערך המנחה את עבודתה של עדה ורדי, מעצבת הכריכות, או זה שמנחה את ננה אריאל, מו"לית, חוקרת ומבקרת. אנו בוחנים את הערך מתוך הפעולה. עכשיו. זהו רגע של ביצוע בתוך רצף, ניסיון לתפנית קטנה-  גדולה בסיפור.

משמעותה של המילה ערך (בלטינית, ובשפות עתיקות אחרות בעקבותיה(Valor : היא להיות חזק. אולי משום שההלימה שהערך מכונן היא חוזקה: הערך מתאר את הקשר בין רעיון, מידה, תכונה או מוצר לבין התממשותו בעולם. בין הקיום המופשט לקונקרטי. כלומר, ערך הוא חוזקה לא רק משום שהוא מבטא את הנכון והטוב, אלא, עוד קודם, משום שהוא מבטא דברים באופן מדויק והולם, המחבר דופק לחיים, שמים לארץ ורעיונות למעשים. במילים אחרות, הערך מאפשר חליפין שמערבים את ההומניסטי והרוחני באופן שחוצה מישורים. ולכן ללא ערכים אין חברה. בנוסף, פה ושם קיימים מפגשים ובלבולים בין ערכים ונורמות (נורמות הן אפליקציות של ערכים, דרכים לממש אותם, ולא הערכים עצמם), כמו שקורה לא פעם כאשר רעיונות מתממשים במציאות.

לעיתים נראה כי במאה ה־21 ההקשרים הפילוסופיים והאסתטיים של מושג הערך נזנחו והוא הפך לקשור בכלכלה ובאתיקה באופן כמעט בלעדי. הפיכתו של המושג ערך למה שמתאר את אפשרות החליפין של דבר מה (מימד נוסף של הלימה שאיבד משמעות בהוויה הישראלית העכשווית), דוחקים את המשמעויות הפילוסופיות והאסתטיות של הערך כדבר מה ראוי שאליו אנחנו שואפים ושעליו אנחנו חושבים, אולי בגלל הניתוק החריף שבין הערך הפילוסופי לבין הערך הכלכלי (דהיינו, המחשבה העכשווית שהיפה והטוב אינם מייצרים ערך כלכלי), ואולי מסיבות אחרות.

הביטויים הספרותיים לתהליך זה נמצאים למשל בתנועות ומגמות המחפשות אחר הממדים האתיים בספרות: לקרוא או לא לקרוא את ״לוליטה״!? לשמור או לזרוק את ״אליס בארץ הפלאות״!? ובקטגוריות הזהותיות: הספרות המזרחית, הלהט"בית והקווירית. ההיבט הכלכלי של הספרות זוכה למעט עיסוק פילוסופי ולעיסוק כלכלי ובירוקרטי בעיקרו, המתבטא למשל בהעמקת הפיצול בין הספרות הפופולרית לספרות שמכונה "יפה".

מחד גיסא, מתבססת תעשיית שוליים שבה הערך הכלכלי לא פעם מושעה לטובת הערך האסתטי, ומאידך גיסא הערך הכלכלי מתחזק בקרב ההוצאות הגדולות, הן באמצעות דרישת תשלום מסופרים ויוצרים והן בדרישת תשלומים מהמערכת הספרותית (הוצאות ומוסדות), שאינה אלא גלגול חדש של ניצול היוצרים.

הייניש מתייחסת לערך כמושג שיש לו שלוש הוראות: שווי ,(worth) חשיבות  ,(importance) ואיכות –.(quality)  בכך, היא מציעה לנו לחשוב על ערכים (ספרותיים) כדבר מה המגיע לביטויו המלא באמצעות שלושת הממדים האלה. הערכים המקובצים בגיליון נוגעים בשלושת המאפיינים הללו גם יחד, הגם שכל אחד מהם נותן קדימות לאחת ההוראות. רשימתו של דרור בורשטיין על אודות אי־סתמיות דורשת מהספרות שווי, וכאלו הן גם רשימותיהן של ננה אריאל על קריאה קונקרטית ושל עדה ורדי על הלימה בעיצוב כריכות הספרים. רשימותיהם של גדעון טיקוצקי על השיחה, של גלעד מאירי על שירה אזרחית ושל סיון בסקין על חופש מצביעות על תכונות שצריכות להיות ממוקמות גבוה בסדר העדיפויות הספרותי. ואילו רשימותיהם של אייל דותן על מקריות, של רון דהן על אודות האינטימיות, של טינו מושקוביץ על מגניבות, וכן הרשימה על אודות אנטי־קיברנטיקה שכתבתי אני, כמו גם שירה של ריטה קוגן על מוזיקה, עוסקות בתכונה נחוצה לטקסט הספרותי.

ולבסוף הדיון בערכים רלוונטי גם לאור המילה הכה ישראלית "בערך", הרומזת כי השימוש ברעיון זה נועד בראש ובראשונה לשם ניסוי ומשחק, ולכן אנחנו מקווים שיוצרים וקוראים יתייחסו אליהם "בערך", כלומר, מתוך מידה של חופש.

מעלה 14 מאגד צרור של ערכים בעלי הקשר טקסטואלי (פואטיקה), קונטקסטואלי (תרבותי) ורוחני (אוניברסלי), שאנו ממליצים לבקר ספרות לאורם: אזרחיות (גלעד מאירי), אי־סתמיות (דרור בורשטיין),

אנטי־קיברנטיקה (הח"מ), אינטימיות (רון דהן), דיאלוגיות (גדעון טיקוצקי), הלימה (עדה ורדי), חופש (סיון בסקין), מגניבות (טינו מושקוביץ), מוזיקה (ריטה קוגן), מקריות (אייל דותן) וקריאה קונקרטית (ננה אריאל). את הגיליון מלווה מבחר מתצלומיו העזים של חיים גולדגרבר, הלקוח מתוך סדרה גדולה של תצלומים של אנשי ספרות.

אין בגיליון טענות נפוחות מסוג כלשהו: לא שאלו הערכים הראויים היחידים, לא שהמצאנו אותם, ולא שהם נועדו לדורות, אלא שזה צרור המפתחות שליקטנו מהמחשבה הספרותית הקולקטיבית ומהשותפים הטובים בה, שהם ראויים, שימושיים ומלאי משמעות, ושיש בכוחו של הדיון הזה להניע אותנו קדימה.

קריאה נעימה,

נועה שקרג'י