גליון

מסע שמאני בין תנוכים מְשֻושּים וקשקשים בשרניים

תְּנוּכים מְשֻושּים, שיניים רכּוֹת וחִידוֹת אֲחֵרוֹת | שחר פרדי כסלו | הוצאת אסיה, 2021 | 332 עמודים

מאת:

הספר הוא ניסוי פילוסופי־פנומולוגי שמנסה לפרק את התהליך שבו אובייקט נתפס בהכרה שלנו, וחוקר את השאלה מה גורם לאובייקט להיות הוא עצמו כאשר הוא נחווה דרך שלל מבטים: של החוקר, של המאיירים/ות ושל הקוראים/ות.

קשה להתעלם מספר שכריכתו המהודרת נושאת את השם מעורר הדמיון תְּנוּכים מְשֻושּים, שיניים רכּוֹת וחִידוֹת אֲחֵרוֹת. הכותרת המנוקדת וה פואטית עשויה לרמוז שמדובר בספר שירה, אך העובי והאיור המובלט על הכריכה הנעימה למגע מעוררים את החשד שזהו ספר־אומן. במבט שני, הופעת הכותרת באנגלית בחזית הספר, וכותרת המשנה שמסתתרת בעמוד הראשון, מעידים על ספר מדעי שהוא כתב־חידה: ספר תיאורי הפירות ואיוריהם בידי מאיירים מדעיים שלא חשדו בדבר. מתחת לשם המחבר, שחר פרדי כסלו, מצוינים תאריו האקדמיים – אולי כדי להעיד על רצינות הפרויקט ולהשקיט את החשד אצל הקוראת המזדמנת.

כדי לא לחבל בחוויית הקריאה ההולכת ונבנית שהספר דורש, אציין את מהות הפרויקט בקווים כלליים בלבד, בנוסח התמציתי שמופיע בספר כהוראות הפעלה: 1. משש פרי או ירק בעיניים עצומות. 2. תאר את התחושה במונחים טכניים. הקפד על עמימות. 3. אתֵּר מאיירים מדעיים ברחבי העולם. שלם להם כדי שיכינו רישומים על בסיס תיאוריך. טען כי מקור התיאורים בהזיות הבאות אליך בשנתך. 4. התפלא מהתוצאות: רישומים של ישויות מדע בדיוני תמוהות מעט דומות לירקות. 5. בקש מהקוראים להפוך את התהליך ולנחש את הפרי מתוך האיורים.

למעשה, הספר מורכב מחמישה שערים המכילים חידות לשוניות מאוירות שדרגת הקושי שלהן עולה ככל שהקריאה נמשכת. בתחילה מופיע טקסט קצר בלבד (המבוסס על מישוש), לאחריו מספר איורים ולבסוף תקציר החידה והפתרון.

הניסוי שמוצע בספר הזכיר לי חוויה מימיי כמלצרית במסעדת שף. כחלק מההתלמדות עברנו הכשרת טעימת יין על־ידי סומליה מוסמך שהגיע מצויד בערכה ששמה "האף" (Le nez בצרפתית), שמורכבת מכמוסות של תמציות ריח וארומות שונות. אנחנו היינו צריכות לכסות את העיניים ולנחש מה הטעם שמסתתר בכל כמוסת ריח כזו. אף שהריחות היו של פירות, מאכלים או תבלינים ידועים ומוכרים (בננה, דבש, קינמון, קפה), כמעט ולא הצלחנו לזהות אותם. עם זאת, היה מדהים לגלות כמה זיכרונות ורגשות התעוררו במשחק ההתלמדות הזה וכמה מסעיר היה רגע הגילוי בכל פעם.

ברובד המיידי אפשר לומר שהיצירה של שחר פרדי כסלו מציעה לנו משחק: חידות שמשלבות מדע ואומנות, משחק לכל המשפחה לגילאי 99-9. אך הקריאה הרציפה שדורשת מהדמיון לעבוד שעות נוספות מעוררת התעלות שכלית, כמעט רוחנית.

הספר הוא ניסוי פילוסופי־פנומולוגי שמנסה לפרק את התהליך שבו אובייקט נתפס בהכרה שלנו, וחוקר את השאלה מה גורם לאובייקט להיות הוא עצמו כאשר הוא נחווה דרך שלל מבטים: של החוקר, של המאיירים/ות ושל הקוראים/ות. הניסוי מתבצע על־ידי האטה ממושכת ומכוונת של תהליך ההבנה והמשמוע; תהליך שבו נוצרים "סימנים" (אם להשתמש במושגים של מודל התקשורת של רולאן בארת): מהופעת התיאור האמורפי המבוסס על מישוש, עבור באיורים שונים שהולכים ומתקרבים אל האובייקט הממשי ולבסוף – הפתרון, שהוא החיבור המיוחל בין המסומן (המשמעות שאנחנו מנסים לחתור אליה בחידה) למסמן (מילים שחגות סביב הדבר, רצף איורים).

למעשה זהו תהליך שדומה מאוד לתהליך תרגום, במובנו כפעולה של תקשורת שמפרקת ובונה מחדש משמעויות. על־פי תפיסת ה"סקופוס" המזוהה עם חוקרי התרגום Reiss and Vermeer, התרגום הוא פעולה שיש לה מטרה מוגדרת והמטרה היא זו שמגדירה את אופיו (זאת בניגוד לתפיסות קודמות שהדגישו את המקור כמטרת פעולת התרגום). לפיכך מעשה התרגום הוא פעולה של תקשורת אנושית: פעולת תיווך שבסופה תוצר שמורכב מפרשנויות שונות, כך שגם התוצר עצמו יכול להשתנות בהתאם למספר המתרגמים/ות. הריבוי אינו מוצג כחיסרון (הכישלון הוודאי שבמעשה התרגום), אלא כיתרון: זוהי קריאה לראייה מורכבת של התהליך האינטימי והחד־פעמי שקורה בין טקסט לקורא/ת, והבנה שהאפשרויות הרבות שמעשה התרגום מְזַמן הן בשורה חיובית ליכולת של בני אדם להבין זה את זה.

המשחק המדעי־אומנותי שבספר אף הוא חגיגה של ריבוי משמעויות. יותר מאשר הגעה לפתרון, החידות מזמינות אותנו ללכת לאיבוד ולחקור את האופן שבו אנחנו חוות את האובייקטים היומיומיים הפשוטים שמקיפים אותנו – דרך האינטלקט, דרך החושים, ומבלי להתעלם מחוויות העבר האישיות שלנו מול האובייקט או הדעה והרגש שלנו לגביו. כך למשל מתואר ירק (שאמנע מלחשוף את שמו) בפרק הראשון: "הוא גליל מכוסה קַשְׁקַשִּׁים נְפוּחִים, בַּשְׂרָנִיִּים וּמַבְרִיקִים. / הם מפוזרים עליו בצפיפות, באופן אָחִיד לְמֶחֱצָה. / הגליל עטוף בכִסּוּי מָאֳרָךְ, סיבי, שמערסל אותו בכמה שכבות. בקצוות הכיסוי מתפרק ונעשה דְּמוּי שֵׂעָר. / לקראת הקצוות הגליל מִתְכַּנֵּס מעט; בקצה התחתון יש מעין פְּקָק עָבֶה" (עמ' 61). לאחר התיאור מופיעים שישה איורים. השניים הראשונים שונים מאוד זה מזה, מערערים את הדימוי שאולי נוצר בקריאה. הבאים אחריו כבר דומים יותר זה לזה, אבל בכל אחד דגש אחד: בזה על הקשקשים הנפוחים, באחר על הפקק העבה, בחמישי על כיסוי השיער, והאחרון כבר קרוב מאוד לדימוי הממשי. חגיגת הריבויים מעידה על אלמנט נוסף במעשה התרגום: למקור תהיה לעולם מהות שלא יכולה להתאייד לחלוטין, וכאשר היא נתפסת מעט אחרת בכל פעם, ודרך מבטים שונים, המהות הזו רק מתחדדת ומתעצמת; אני בטוחה שתהיה לכם/ן הערכה גדולה יותר למהות של הקיווי (שאיננו הפתרון לחידה הנ"ל) לאחר שתחוו אותו דרך הפרשנויות השונות שלו בספר.

אף על פי שמדובר בפעולת קריאה וחשיבה, ראשית הפרויקט במעשה חושני מאוד של מישוש פירות וירקות, והיצירה הנפלאה והחדשנית של שחר פרדי כסלו מציעה לנו התנסות שחורגת מהחוויה השכלית. נוסף לשימוש בחושים, מחבר הספר מוסיף ממד בלתי מודע לתהליך: "טען כי מקור התיאורים בהזיות הבאות אליך בשנתך". אומנם המחבר משקר למאיירים/ות והתיאורים אינם תוצאה של חלום, אך עצם ההכרזה על ההזיה כמקור לניסוי נוכחת ומשפיעה על תוצאותיו, ודאי אצל המאיירים/ות. מעבר להנאה של החיפוש אחר משמעות, זהו מסע שמאני כמעט, שקורא לנו להתבונן בעצמים שסביבנו כעל ישויות חיות; יצורים שיש לנו מערכת יחסים שלמה עימם. הירקות והפירות מתעוררים לחיים דווקא דרך המבט המדעי: התקשורת של כל אחד מהמאיירים/ות המדעיים עם המהות הקוסמית של האובייקטים, מבלי להכיר אותו ודרך האמונה כי מדובר באובייקט בלתי ממשי, מאירה אותם כעצמים בעלי סגולות ותכונות ייחודיות. זוהי יצירה מעוררת מחשבה, דמיון וחושים, ואני ממליצה לחלוק אותה עם אנשים נוספים: פתרון החידות יחד עם אנשים קרובים מאפשר לעוד מבטים ופרשנויות להיכנס למשחק, ומעצים עוד יותר את חוויית השפע שהספר מציע.

 

מאת:

הספר הוא ניסוי פילוסופי־פנומולוגי שמנסה לפרק את התהליך שבו אובייקט נתפס בהכרה שלנו, וחוקר את השאלה מה גורם לאובייקט להיות הוא עצמו כאשר הוא נחווה דרך שלל מבטים: של החוקר, של המאיירים/ות ושל הקוראים/ות.

עוד במעלה...

Yes, I Do

הדרים, שחרורים וקרב בולבולים

מות החתול ותחיית האנושיות

על העיוורון

אמונה בקריאה, קריאה באמונה

מסע שמאני בין תנוכים מְשֻושּים וקשקשים בשרניים

בין as if ל־hollow center

לא הכול שחור לבן – התעוררות השירה החרדית

צָפוּן בָּרֵךְ | נהר השירה

אמילי של זנדבנק

האם חוסר אמינות הוא deal-breaker?

איך לספר סיפור

“התכירני אבא?״ על מקומו של הרומן צל ידו ביצירת חיים באר

דבר המערכת – מעלה 6

"הענקתי לך את עצמותי / כדי לפסל מהן פסליך"

צריך לחזור מהנסיגה

"עוֹד הַכֹּל יִסְתַּיֵּם / בְּכִי טוֹב / בְּכִי טוֹב / בְּכִי / בְּכִי / בְּכִי רַע"

מורה נבוכים: שירה וקרינג' למהפכת החובבים בשירה העכשווית

נגד הזרם: המהלך הקווירי של ז'וריס־קרל הויסמנס

קטלן א'

הסיפור שלא נגמר

סוד השעמום הוא לומר הכל

הצד החשוך של החיים

דבר המערכת – מעלה 5

חיה פוליטית, מזדהה עם מיעוטים

איך לכתוב תחת צל

צָפוּן בָּרֵךְ | להתבונן במקום מבעד לזמן

לטמון בין הצורים את חמד הצורות

המסע אל השינה

לא הספר שאנחנו צריכים, הספר שמגיע לנו

קרקעיתה השקופה של הנפש

דבר המערכת – מעלה 4

מתחת לשמיים של שומקום

לֹא נַחְתִּים שָׁעוֹן כִּי אֵין שָׁעוֹת

עוד סיפור אחד

צָפוּן בָּרֵךְ | השירה כצֵיד החד־פעמי

נו, תכתבי – עידוד קצר להאטת הכתיבה

שבריריות החלום

חד אבל לא משמעי

וזרח השמש

מינימום כסף, מקסימום אגו – הטיפים הפואטיים של דוד אבידן

"האם צריך כאן איזה שיר, ועוד ביידיש?": על תרגום היהודית לישראלית

לשון נופל על לשון

לראות את הדברים באינסופיותם

תריסים קדושים – היומיומי הוא הנשגב

על הכמיהה היסודית ביותר: גאולה

אני הכי עצמי כשאני מבזיקה בחופזה

כולנו יצאנו משולי האדרת של גוגול

הסבון בכה מאוד

וירדו? וירדו אמיתי?

דבר המערכת – מעלה 3

למה לאה?

איך תודעה נולדת מחדש

חוש הביקורת

הביוגרפיה הראשונה של דנטה

בשבח הארוס

התרסקות או הארה

הזר והפרפר, המדען והסופר

נקב־הצצה

בְּבַקָּשָׁה, שֶׁאֶהְיֶה הַכְּלַבְלָבָה שֶׁלֹּא רְצִיתֶם לָקַחַת

צָפוּן בָּרֵךְ | שער של ספר שמתחפש לטור בעיתון

קנה־נשימה

גלות מזהרת

הזהו אדם?

דבר המערכת – מעלה 2

פה ובמקום אחר

העובדה הפשוטה, החותכת

אנטי־מחיקון: על שירי המחיקה של אלכס בן־ארי ב"מים מים"

לאן ללכת מכאן

צָפוּן בָּרֵךְ | דמעה נופלת על מכתב לא מוחקים

בִּמקום בַּמולדת אוחזת אני בגלגולֵי עולם

לפעמים הבלחה כבדה חולפת כתאווה

מים אחרים באותם הנהרות

עולם חדש מופלא

גם המשיח קונה ליפסטיק לאימא שלו?

Handle with Care – קריאה ב"בן המקום" מאת חיים הזז

גם זו קריאה באודיסאה

האב, הבת, ורוח הקודש

אלו שרואים, אלו שרואים כאשר מראים להם ואלו שאינם רואים

גילוי דעת

אומרים לנו שיש סקס אחר

מכתב מן העורף

חיינו כמו פרחים בצל מנוף

"אנחנו / צריכים מלחמה להשכיח את המלחמה / בעצמנו"

צָפוּן בָּרֵךְ | ספר הוא בית הוא עריסה

נוף עברוסי

כאוס ירוק: "הגרסה המודרנית לגיהינום היא היעדר תכלית"

בקצה השיר ישן איש

על היפה והנכון

מלכת הדרמה – כיצד לקבל ביקורת שלילית

הנחתי רגל איפה שעמדה הרוח

שתיקה יודעת קול

כזב ובדיון

מוסקוביאדה – רוחות הרפאים של ההיסטוריה או הביוב של השאול

במקום בו עמדת נשאר רק אוויר

הסימנים הכחולים של השפה