בחודשים האחרונים שבתי לדרכים עקלקלות, ספר המאמרים של מרטין היידגר שהתפרסם ב־1946, שנה לאחר נפילת המשטר הנאצי וסוף מלחמת העולם השנייה. כותרת הספר בגרמנית, "Holzwege", שבחרתי לתרגם כאן כ״דרכים עקלקלות״, חידתית ביותר. משמעות הפשט היא "דרכי עץ", כלומר דרכים המובילות את ההולכים אל תוך היער כדי לקושש שם ענפים ובולי עץ למאור, לחימום ולבישול. הביטוי הגרמני שנגזר משם עצם זה הוא "auf dem Holzweg sein", "ללכת בדרכי עץ", כלומר, לפסוע בדרך בלי מטרה מוגדרת מראש, או לחלופין, לפנות מדרך בלי מוצא אל דרך של ממש.
היידגר בחר בכותרת הזאת כדי להדגיש שהמאמרים המכונסים בספר הם בבחינת הליכה לשמה, כלומר מחשבה לשמה, כזאת שאינה תכליתית ברוח הרציונליזם והנאורות, כלומר מחשבה ממוקדת מטרה, מוגדרת מראש. המאמרים המכונסים בספר עוברים בתחנות שונות בתולדות המחשבה האנושית, מאנכסימנדרוס דרך ניטשה וכלה בהיידגר עצמו. כינוסם בספר מרמז שכל הדרכים ביער החוכמה האנושית הן אפשרויות שונות ומקבילות לפסוע אל מעבה היער וממנו. בכך הכותרת רומזת שיש ברשותנו אפשרויות רבות למצוא מקורות לחום, לאור ולמזון מזין, כל עוד אנחנו מצויים בדרכים שכאלה: כל עוד אנו פוסעים בלי סַד של תכלית, מטרה ותועלת, הסד שבמאות האחרונות הפך למסד של החברה המודרנית, על שלל הישגיה המדעיים והטכנולוגיים.
המאמרים המכונסים בספר הפכו זה מכבר ליצירות מכוננות במסורת הפילוסופית המזוהה עם יבשת אירופה (הפילוסופיה הקונטיננטלית). הם פותחים צוהר מופתי אל עולמות של פילוסופיה, אומנות ושירה, ומזכירים לנו את חדוות המחשבה והכתיבה כשהללו אינן ממוקדות מטרה. מה שהפך את חווית הקריאה למרתקת במיוחד עבורי בחודשים האחרונים היא הידיעה שהיידגר פרסם את הספר דווקא בזמן שבו נאלץ לראות איך הניסיון הפוליטי שבו תמך בשנות השלושים (ויש האומרים שגם לאחר מכן) הוליד משטר רצחני המחויב לאמת אחת שאין בלתה. כידוע, היידגר הצטרף למפלגה הנאצית ב־1933 ואף מונה לתפקיד הרקטור באוניברסיטת פרייבורג, תפקיד שבו שימש עד שנת 1934. תוך כדי הקריאה חשבתי רבות על עולם הרעיונות (גם הפוליטיים) שבו אנו חיים כיום, כשמונה עשורים לאחר פרסום הספר, ועד כמה תובנותיו של היידגר, בצד עיוורונו וסכלותו, הן מנת חלקנו גם כיום.
