בהמלצה על ספר יש מן הניסיון להנחיל משהו מחווית הקריאה האישית הלאה. אבל למעשה בקריאה יש גם רבדים שכביכול מתחמקים מכל אפשרות כזאת, ובראשם התחושה הנדירה והמתעתעת שהספר נכתב עבורי, ואחר פשוט לא יבין מה העניין.
הקריאה במילים שקולות – צעדים ראשונים במחקר הספרות החישובי מאת איתי מרינברג־מיליקובסקי השיבה אליי את ההרגשה הזאת. מילים שקולות מבקש להיות שער של הקורא העברי לעולמות מדעי הרוח הדיגיטליים, ובפרט לתחום מחקר הספרות החישובי. לצד הדרכה ליישום מעשי של מחקר כזה הספר שואף לגעת בשאלות רחבות כמו היחס בין מדעי הרוח למדעי הטבע או משמעותה של הקריאה בכלל. שאלות בשדות האלה יעלו כמעט בהכרח אצל כל מי שייחשף לחיבור הבין־תחומי המפתיע עדיין שמייצרים מדעי הרוח הדיגיטליים, והספר מצליח לנסח את הקושיות הללו באופן חד. האי־נחת הזו היא הרובד הראשון שבו נפגשים המחבר והקורא, וגם אם לפעמים מתקבלת התחושה שהשאלות נשארות בגדר "צריך עיון" ואינן זוכות למענה מספק, זה טבעו של ספר מבואי, הנוטה להציג עולמות ומלואם יותר מאשר לחתוך סוגיות סבוכות.
למרות יומרתו של הספר, הקריאה בו יוצרת תחושה של קירבה ומקומיות. הדבר מתבטא למשל, באמונים שהוא שומר לספרות העברית. אין סיבה להניח שטכניקה פרשנית מסוימת תתאים ל"דון קיחוטה" ולא לסיפור עגנוני, אבל מרינברג־מיליקובסקי מתעקש להביא את שניהם. וכך חוזרות בספר דוגמאות מהספרות העברית על כל רבדיה: מהמקרא, דרך חז"ל וימי הביניים ועד לספרות העברית החדשה. עושר זה איננו ליבת המהלך, אבל הוא תורם לאותה אווירה של ייחודיות, כאילו מתקיימת בספר התלכדות הקשרים שיכולה להתקיים רק בו.
מרינברג־מיליקובסקי מוכיח כי מצודתו פרוסה על כל העולמות הנפגשים בספר, למרות המרחק שיש ביניהם (למראית עין או לא). תחושת הפתיחות הזאת, המלווה בביטחון באוצר הידע הספרותי ובכוח הפרשני, מאפשרת בחינה מחודשת של גבולות מוכרים, ובנקודות מסוימות המחבר מרשה לעצמו לחרוג מהטון האקדמי חמור הסבר ולתבל את הטקסט בסיפורים אישיים ואפילו בבדיחות. כך הוא מזמין אותנו פנימה, לא כמביטים מהצד אלא כמשתתפים בדיון ער המתנהל בכיתה.
