מעת לעת מתפרצת האפוקליפסה לחיינו, מניעה אותנו אל עבר הקץ. מגפות, מלחמות, כשלים טכנולוגיים – סוף העולם ממש כאן לידינו. האיום הגלובלי וגם החריג מכולם היה כנראה באג 2000 – כשל טכנולוגי שולי למדי שהכניס את העולם לשנים של מאזן אימה וחרדת הקץ. ממשלות ברחבי העולם הקימו מערכי התמודדות לרגע שבו תעבור השנה במחשבים מצמד הספרות 99 לצמד הספרות 00. מה יעלה בגורל האנושות כשמחשבים האחראים על הנשק, הכלכלה, התעבורה יחזרו לנקודת האפס? מדינות ניסו להגן על מעבדי הנתונים שלהם, בעוד האזרחים התכנסו במסיבות סוף עולם וחגגו את מה שיכול היה להיות מבחינתם הרגעים האחרונים על פני תבל.
אל הרגע הייחודי הזה צוללת מעין רוגל ברומן החדש שם מסך, שהיא בוחנת בו את המרחבים האנרכיסטיים שביקשו לנצל את הרגע. היא חוזרת אל הימים שהאינטרנט הביתי עדיין היה מחוזם של מעטים, כשההתחברות עוד הייתה כרוכה ברעשי רקע צורמניים ובתשלום על פי דקות. שם מסך מציג סיפור בלשי ייחודי שבמרכזו דמות הבלשית הטכנולוגית. רוגל מציירת דמות בלשית שאינה נענית לארכיטיפ הבלשי שהתחיל באוגוסט דופאן של אדגר אלן פו והמשיך בשרלוק הולמס ובשאר ממשיכי דרכו. כנגדם, גיבורת הרומן, שי הררי, מהוססת, נעזרת באחרים, מגששת את דרכה בתפקיד חדש ובסבך הרשת הווירטואלית. לא ראיות פורנזיות מובילות אותה, לא היקשים מבריקים וחדים, אלא רמזים סמויים בצ'אטים שנמחקים, אינסטינקטים חדים וקצת מזל.
שי הררי היא שוטרת צעירה שמתחילה את דרכה בתחנה במרכז ירושלים, רגע אחרי שסיימה את קורס הצוערים. היא עובדת לצד השותף שלה אבשי, שוטר ותיק שעזר לה כשהייתה נערת רחוב אבודה. היא מתגוררת לבדה בדירה שכורה ולא מרוהטת, ללא קשר עם הוריה, ומנהלת את חיי החברה שלה בעיקר ברשת. את מעט הכסף שיש לה היא משקיעה במחשב פנטיום משוכלל. אחרי שעות העבודה היא משוטטת במרחבי הרשת – פורומים באינטרנט, איי סי קיו, אפליקציית mIRC. זהו עולם של זהויות בדויות, של כינויי רשת מתחלפים ושל דמויות אקראיות שכמו רוחות רפאים מגיחות ונעלמות בלי חותם. שי מכירה שם בנות זוג מזדמנות, משתפת מעת לעת בחוויות בדידות ומוצאת כיוונים למסיבות מסעירות. כך חייה מתחלקים בין מאמציה להשתלב בין שומרי החוק והסדר לבין השוליים החתרניים של האינטרט ורייבים מחתרתיים.
אל הדרמה ההיסטורית מצטרף מצע תיאורטי אנרכיסטי שטלטל עולמות בשנות התשעים. שי נחשפת לחבורת האקרים שמתכננת לנצל את מבוכת המחשבים של השנה החדשה. מנהיג חבורת ההאקרים מבסס את דרכה על הגות אנרכיסטית חתרנית שהופיעה באותן השנים. אחד המודלים האנרכיסטיים של מסיבות הרייב בתקופה היה "T.A.Z אזור אוטונומי ארעי" שחיבר חכים ביי (פסבודון של פיטר למבורן וילסון). הוא טען שדווקא תקופה זו מאפשרת לקיים מובלעות של חופש, רחוקות מעיני המדינה הממשטרת. בשם מסך, מוביל חבורת ההאקרים מבסס את התוכנית החתרנית על הגותו של חכים ביי. בלהט אידיאולוגי הוא מטיף את משנתו של ביי, כפי ששי קוראת בבלוג שלו, שם הוא כותב על "אזורים אוטונומיים זמניים, על ביזור מידע, על מהות הרשת, על חופש, על כבלים. על עתיד. איכשהו שם אף אחד לא פחד מהמילניום. כאילו ידעו משהו שכל העיתונים לא. הם פחדו ממשהו אחר לגמרי. הם פחדו מאובדן החופש. מהרגע שבו האינטרנט ינוהל וינוטר. מהרגע שממשלות ישתמשו בהאקרים משלהן כדי לאתר כל מי שירצו" (עמ' 188–189). חכים ביי כתב את המניפסט האוטופיסטי שלו בעקבות שיטוט מחשבתי אחר פיראטים וכתות דתיות אלטרנטיביות מימי הביניים. הוא ראה בשודדי הים יוצרים של רשת מידע פרימיטיבית שנפרשה ברחבי הגלובוס וכמי שקיימו קהילות של רצון חופשי, משוחרר מעול המדינה והחוק. רשת האינטרנט, בהקשר הזה, משמשת עבור ביי ועבור ההאקרים של שם מסך אפשרות לקיום האוטופיה הפיראטית. הצ'אטים הם אזורים ארעיים שנמחקים ונעלמים, עוברים ממקום אחד לאחר. הם בעלי אוטונומיה משלהם – אי אפשר לזהות את העומד מאחורי הכינוי, אפשר לקיים בהם בחשאי שלל פעילויות שאסורות במרחב הממשי. כמו סירות הפיראטים המפליגות בים ומקיימות אוטונומיה משלהן, כך גם המפליגים ברשת האינטרנט של שנות התשעים.
לכאורה, החשודה המיידית כמקור סגנוני לשילוב טכנולוגיה וספרות היא תנועת הסייברפאנק – חבורת כותבי ספרות מדע בדיוני בשנות השבעים והשמונים שדמיינו עתידים טכנולוגיים קודרים. רובוטים, סייבורגים, משקפי מציאות מדומה, תאגידי ענק השולטים בעולם – כותבי הז'אנר שרטטו מציאות אפלה שלמרבה הפתעה חלקים רבים ממנה נטמעו בתרבות הכללית, בין אם בסרטים כ"מטריקס" ובין אם כתפיסות חברתיות שנעשו לנחלת הכלל. כך שנדמה נכון לשייך את שם קוד לז'אנר הטכנולוגי מכולם, אלא שהספר רחוק מלדמיין מציאות עתידנית. הוא דווקא חוזר אחורה בזמן ומתפלש באלמנטים הדיגיטליים שרווחו אז. לאחרונה ראיתי פוסט מבדר בפייסבוק שכתבה משתתפת בסדנת כתיבת רומן היסטורי, שגילתה להפתעתה שאפשר לכתוב רומן כזה על שנות התשעים. במובן הזה, שם מסך הוא רומן היסטורי על הימים שהאינטרנט היה עדיין נחלתם של מעטים, אך כבר עמד בלבה של דרמה עולמית.
חקירתה הבלשית של שי מתחילה במקרה, מתוך חייה האישיים, כשהיא מבלה באחת מהמסיבות המחתרתיות שהיא נוהגת לפקוד. היא מוצאת כרטיס ביקור עם ציור של דלת פתוחה למחוצה, וכיתוב "בצד השני של הדלת 04:15, יואל". היא מבינה את הרמז – יואל, כינוי שגור לפורומים של אתר IOL. שם יוזר בשם Arnav שולח את המשתתפים לחדר פרטי בתוכנית הצ'אט איי סי קיו. עולם האינטרנט של שנות התשעים משמש כרקע התקופתי של הספר, והטכנולוגיה ששימשה לתקשורת היא בסיס משמעותי להתפתחות העלילה. הצורות השונות של התקשורת והמאפיינים של כל אפליקציה משמשים קרקע למתח העלילתי, עם מעברים בין שיחות בפורומים לצ'אטים פרטיים. זהו עולם אינטרנטי אנונימי שבו השמות יכול להתחלף בכל עת, והוא מאפשר דרכים חדשות להניע בהן פעולות פשיעה גדולות. ההתחקות אחר האלמנטים השונים של האינטרנט בנקודת הזמן הזו היא גם ההתחקות אחר מעשה הפשיעה שעומד להתרחש, מתוך התמקדות במאפיינים טכנולוגיים ייחודיים לאותה התקופה.
נחזור לכרטיס הביקור – שי נכנסת אל החדר הפרטי באיי סי קיו ומגלה פתח לעולם מחתרתי מפתיע. המשתתפים מקבלים אתגר – "שלום חברים. תודה שבאתם. בואו נחלק מחדש את העושר. כל אחד מכם יקבל בפרטי פרטים של כספומט אחד. יש לכם 24 שעות בדיוק. במהלך 24 השעות הקרובות אני רוצה שתטפלו בכספומט כך שעובר אורח אקראי יכניס את הכרטיס שלו והכספומט יפלוט עליו את כל השטרות שיש בו. אנחנו נדע מי אתם לפי הכתובות והיוזרים שלכם. מי מכם שיצליח, ישמע מאיתנו. בהצלחה" (עמ' 14). לשוטרת הצעירה ברור שלא מדובר במשובת צעירים שובבה, אלא בתוכנית חתרנית גדולה, אך במשטרה מתקשים להבין אילו פשעים כבר יכולים להתרחש דרך האינטרנט. שי מתעקשת ומצליחה לאט־לאט לשכנע שיש כאן משהו. לאחר מסכת שכנועים והוכחות שמדובר בתכנון של פשע רציני, אבשי, השותף שלה, מצליח לפנות אותה מעיסוקיה האחרים כדי להתמקד במעקב אחר עולמם של פורעי החוק הבלתי נודעים.
כדמות בלשית, אפשר היה לצפות ששי תהיה האקרית חדה ומבריקה. אלא שלמרבה ההפתעה אנו מגלים שמעבר לכתיבה וקריאה בפורומים וצ'אטים, אין לשי יכולות דיגיטליות מיוחדות. כך כשחבורת ההאקרים שולחת אותה למשימת הוכחה – לשנות ציון לסטודנט אחד באתר האוניברסיטה, היא מוצאת עצמה אובדת עצות. כדי להצליח במשימה, היא נעזרת בכרטיס ביקור שקיבלה מדמות מסתורית שמזדהה כעוץ לי גוץ לי, בשלל הטיות כינוי. "אבוי לי, אויה לי" כותבת שי בצ'אטים תחת השם "בת_הטוחן" כשהיא רומזת לאגדת העם הגרמנית. למזלה, מגיעה לעזרתה האקרית מסתורית שמסייעת לה לפרוץ לחשבונות האוניברסיטה ולהחליף את הציון. בזכותה, שי מצליחה להיכנס לחבורה המצומצמת של ההאקרים ומקבלת מידע על תוכנית רצינית לשוד בנק גדול שיתקיים בליל הסילבסטר, ערב שנת 2000, שנת הבאג הגדולה.
הקריאה בשם מסך קצבית ומהירה והעלילה סוחפת את הקורא מפרק לפרק. מוקד ההתרחשות של הסיפור מצומצם – החקירה של שי והקשרים הייחודיים שהיא מפתחת באמצעות האינטרנט, עם אנשים שהיא לא באמת מכירה. לכאורה היה אפשר לחוות את ההתמקדות הבלעדית בסיפורה של שי כצמצום של חוויית הקריאה. אך מיקוד העלילה לממד הזה מצליח לייצר קרבה לדמותה של שי ולעולם שהיא פועלת בו ומאפשר לצלול באמת אל המרחב האינטרנטי שבו מתקיים חלק גדול של הסיפור. צ'אטים אלמוניים אך עמוסי רגש הם אלה שמניעים את העניינים קדימה, כשסיפור אהבה נרקם בין המסכים, והכתיבה של רוגל מצליחה לייצר רגש עמוק גם בתוך סיטואציה מנוכרת לכאורה. להצליח לבנות מתח דרך עולם אינטרנטי זה אתגר לא קטן – זהו מרחב מצומצם, עם מעט ג'סטות ונוכחות גופנית. אך שם מסך מצליח לייצר את האמון הנדרש כדי לצלול אל ההתרחשות ולכתוב זאת בצורה משכנעת ומעניינת.
שם מסך ממשיך את "זאבה" ו"רוזאנה וי" שכתבה מעין רוגל, והם משמשים, להגדרתה, כסוג של אקו־סיסטם. הם לא ממשיכים זה את זה אלא עומדים כל אחד בפני עצמו, אך מתקיימים בעולם משותף. שלושתם סיפורי מתח שבמרכזם דמויות שוליים שבוחנות זאת זהותן והזהות של סביבתן. מזה שנים שרוגל מפלסת את דרכה הספרותית בדרך ייחודית ועצמאית – ספריה מתפרסמים בהוצאה עצמית, כבחירה להיות אחראית בעצמה על כל חלקי הספר. פעם אחר פעם היא מצליחה לייצר ספרות מותחת עם גוון אפל שמייחד את כתיבתה. בשם מסך רוגל מצליחה להעביר את רוח התקופה, להוביל עלילה בלשית מותחת בתוך מרחב דיגיטלי מצומצם, לשבור את סטריאוטיפ הבלש ולבנות דמות אמינה ונוגעת ללב. התשתית הרעיונית והתיאורים החודרים של מציאות וירטואלית, אורבנית והיסטורית של אנושות על סף תהום דיגיטלית מייצרים קריאה סוחפת וספר שקשה להניח מהיד. .