תרגם: אילאור פורת
״פן משונה ברעיונות הנדירים והיוצאים מן הכלל שמתמיהים אותי באדרתם המיסטית הוא – איך לומר זאת – המובן מאליו. אני מתכוון, ברגע שרעיון הגיח או הופיע או נולד – תהיה אשר תהיה הדרך שמגיעים בה רעיונות חדשים לקיום — אומר הסופר לעצמו, 'כמובן. מדוע לא הבנתי זאת לפני שנים?'. אך שימו לב למילה 'להבין'. היא מילת מפתח. הסופר נתקל בדבר שכבר היה שם, היכן שהוא, כל הזמן. האמת שבו, היא פשוט עלתה על פני השטח. היא הייתה תמיד. הוא לא המציא או אפילו מצא את הרעיון; במובן הממשי ביותר הוא מצא אותו. ו — זה דבר שקצת מפחיד להרהר בו — הוא לא המציא אותו, אלא להפך, הרעיון המציא את הסופר. ממש כאילו יצר אותו למטרותיו שלו. מסיבה זו לדעתי אנו מגלים תופעה מפליאה ומהוללת: שלעיתים תכופות לאורך ההיסטוריה היכה רעיון גדול בכמה חוקרים או הוגים באותו הזמן בדיוק, כשאף אחד מהם לא היה מודע לזולתו. 'זמנו הגיע,' אנו אומרים על רעיון, ובכך פוטרים, כמו הסברנו את הבעיה, דבר שלטעמי הוא חשוב למדי: ההכרה בכך שבמידה מילולית כלשהי רעיונות הם חיים".
"אבל אז עלתה בדעתי מחשבה זדונית […] מה אם יש ריבוי של יקומים המאורגנים במעין התפצלויות, כלומר בוקעים מן הנקודות המתאימות בזמן הליניארי? […] רבבת גופים אלוהיים מאורגנים כמו חליפות בארון ענק, אלוהים לובש את כולם בו־זמנית או מחליף ביניהם רצוא ושוב, אומר לעצמו, 'אני חושב שהיום אלבש את הגוף שגרמניה ויפן מנצחות בו במלחמת העולם השנייה', ומוסיף, כמו לעצמו, 'ומחר את הזה הנחמד, שנפוליאון הביס בו את הבריטים; זה אחד הכי טובים שלי'".
"אני אומר 'כל האוכלוסייה של ארץ גדולה, ארץ בגודל יבשת, יכולה יום אחד להתעורר ולא לזכור משהו שקודם ידעו, וכולם יהיו בורים לעובדה זאת' […] אם אוכלוסייה של מדינה שלמה יכולה בן לילה לשכוח דבר כלשהו, הם יכולים לשכוח דברים אחרים, חשובים יותר; למעשה, דברים חשובים להדהים. אני כותב על אמנזיה של מיליוני אנשים; על, איך לומר, זיכרונות מזויפים".
"וכעת אני מציג בפניכם את הרעיון, המלהיב לטעמי, כי ייתכן שבעיני רוחו [ישו] חשב על מה שאני מתאר כציר עולמות מתפצלים, חופפים, הפורשים מנעד אפשרויות בהיבטים שונים, מן הנתעב שאין לתאר ועד ליפה. וישו שב ואמר שאכן קיימות ממלכות אובייקטיביות רבות, והן קשורות כך או אחרת, וכך או אחרת, את הגשר ביניהן יכולים לחצות בני אדם — חיים, לא מתים״.
"בפברואר 1975, עברתי דרך נוכחות חלופית שלישית – נכנה אותה מסילה C – שבה גן או פארק של שלווה ושל יופי, עולם נעלה על שלנו הקם לקיום. אפשר לדבר על שלושה עולמות, לא על שניים: כלא הברזל השחור שהתקיים פעם; עולמנו, המצוי בתווך, ובו קיימים אומנם דיכוי ומלחמה אך במידה רבה הסתיים תפקידם; ולבסוף, עולם שלישי שיום אחד, כאשר יתוכנתו מחדש המשתנים הנכונים מעֲבָרֵנוּ, יתגשם בסופראימפוזיציה בו־זמנית עם העולם הזה […] ושם, ככל שנתעורר, נניח כי חָיִינוּ תמיד, וזיכרון עולם התווך, כמו של כלא הברזל השחור, ימחה מזיכרוננו בחסד".
פיליפ קינדרד דיק (1928—1982) היה סופר מדע בדיוני אמריקאי משפיע, שבין יצירותיו המוכרות "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?", "האיש במצודה הרמה", "סורק אפלה" ו"ואליס". ביצירותיו חקר דיק בין השאר שאלות של תודעה, אשליות ומציאות חלופית. הקטעים המובאים להלן הם תרגומים של מקטעים מתוך הרצאה שנשא בעיר מץ שבצרפת ב־1977.
